מהפיכה של שיגרה
יוסף חזר מתפילת שחרית כשבידו העיתון שבועי,
לקחתי את העיתון מידו תוך כדי בירכת ‘בוקר טוב’ חגיגית.
התמונות והכתבות בעיתון גרמו לי לחשש מה.
“יוסף, ניראה לך שנגיף יכול להגיע מסין לישראל?” שאלתי .
יוסף נאנך “מדברים על זה הרבה, מקווים מאד שלא, יש המון מתים וחולים שם, בסין”.
חודשיים לאחר מיכן:
התעוררתי לתוך קול מריבותיהם של הילדים,
‘הם יומיים בבית בסך הכול וכבר משתעממים,??
רצו המחשבות בראשי ’ גם לצאת לגינה אי אפשר’
קמתי, נטלתי ידים, וניגשתי לחדר הילדים,
הקריאות שעלו מם היו עצבניות ועוקצניות,
“זוז מימני, יא קורונה אחד”
“את לא תעיפי אותי אותי מיפו”
“היא כן, בגללך אנחנו תקועים בבית”
“מה אני אשם?” נתי - חולה הקורונה שלנו היה על סף בכי.
נכנסתי אל החדר, מרחתי חיוך מזויף על פני וביקשתי בנחמדות “בוקר טוב ילדים, לכו להתארגן”
נתי רץ אלי ופרץ בבכי "אמא, מה אני אשם שנדבקתי?
“אתה ממש לא אשם” עניתי בחיוך מרגיע “ממילא התחיל עכשיו סגר”.
