היי, קוראים לי עמוס ואני נהג בחברת קווים.
כל יום רביעי בשעה 10:00 בבוקר אני מסיע את האוטובוס מהעיר ביתר עילית לעיר בני ברק.
אני חייב לשתף אותכם במה שעבר עלי לאחרונה.
ישנו נוסע קבוע שנוסע איתי בקו, כבר 5 שנים שהוא עולה על האוטובוס שלי ויורד בתחנה הקבועה שלו.
הוא לא דיבר איתי כל השנים אף מילה.
לא “תודה”, לא “בבקשה”, לא “סליחה”.
לפני כשבוע, הייתי במצב רוח ירוד והייתי עוקצני ולא נחמד לכל הנוסעים, כולל אותו.
כשהוא תיקף את הרב קו שלו צעקתי עליו בגרון ניחר, אמרתי לו “איך אתה מעז?” , “אעלק חרדי, זה הנימוסים? זה הדרך ארץ?”, “איפה הבוקר טוב לנהג שמסיע אותך כל כך הרבה שנים בנאמנות?”.
הוא שתק.
קיללתי אותו, והוא התישב כאילו לא ארע דבר.
מה שהכעיס אותי יותר.
למחרת, דף חדש. יום חדש.
עולה אותו בחור עם גבר נוסף, הם מתקפים ברב קו ויושבים.
לאחר כמה דקות ניגש אלי הגבר הנוסף וסיפר לי משהו שטילטל אותי.
הוא סיפר לי שהבחור שנוסע איתי קבוע בקו הוא אילם ולכן לא יכול היה לתקשר איתי.
הייתי המום.
מרוב הלם עצרתי את האוטובוס בצד וניגשתי אליו.
נתתי לו כזה חיבוק שהוא כמעט ונחנק.
הוא סלח לי.
אבל אני, את הסיפור הזה אני לא אשכח.
כמה חשוב לדעת לשפוט אנשים לזכות, כמה חשוב להסתכל על הפנימיות.
כמה חשוב להיות אכפתים לזולת ולא לחשוב רק על עצמנו.
כמה חשוב פשוט להיות בני אדם.
עמוס.
