בס"ד
ברית נקם
כפות ידיו הקעורות אספו את המים הזכים שפרצו מהברז המעוצב. עוד רגע, והוא הטיח אותם בפרצופו. אלפי מחטים קרות ננעצו בעורו, שעה שטיפות שקופות ניגרו מפניו הלוהטות.
ראייתו מטושטשת. ידיו נעוצות במשטח השיש השחור והקר למגע.
חדר הנוחיות היה דומם ונשימותיו הכבדות נשמעו בו היטב, בניגוד למוזיקה הרעשנית שצווחה מהאולם פזמון כלשהו שכלל את כל שבעת הקולות של ברכות החופה, מלווה בצרחות גרוניות של עדת בחורים משולהבים.
חתונה קלאסית. לבינתיים...
ואז אלי התפרץ למקום, כשאיתו נכנס ענן מחניק של אופל.
"שמואל? מה איתך בנאדם, אתה נראה מחוק".
אצבעותיו ננעצו בכיור הצח. "אני לא מסוגל, אחי... לא טוב לי...", הוא ראה דרך המראה את אלי מתקרב אליו במהירות.
"על מה אתה מדבר? תכננו את זה שעות... זה סתם לחץ טבעי. עוד רגע ויגיע תורו לשיר, בוא נעשה את זה ונלך הביתה".
שמואל הסתובב באטיות. שעון על השוקת של ברזי הנטילה. "אבל הוא החתן! אלי, לא חשבנו מספיק, זה כמה צעדים יותר מדי...".
שפתו של אלי התעקמה לצד. "הוא החתן, אה? מה אתה אומר... שנינו מבוגרים ממנו אבל עדיין מעוכבי שידוך בגלל ההלשנה שלו על אותו ליל שישי שלנו מלפני שנה... הוא הרס לנו את החיים, שמואל! ועכשו הוא הולך לשלם על זה".
"אתה לא צריך לספר לי עד כמה הוא הרס לנו את החיים... אבל עדיין... חתונה זה פעם בחיים, והכלה שלו בכלל לא אשמה. אני רוצה להסתלק מכאן..."
"אתה לא יכול לעשות לי את זה!!"
שמואל הסתכל על העומד מולו. יאוש ותסכול התערבבו יחד לרגש מוזר שלא ידע להגדיר אותו.
אין מצב שהוא נכנע!!!
שמעון נעמד על הבמה לקול קריאות עידוד של חבריו. העניבה הלבנה הייתה משוכה ללמטה. שערו פרוע במקצת. לחייו הסמוקות העידו על ריגושי שיא.
"תנו לו מיקרופון!"
"נו, איפה המיקרופון?"
הזמר נופף במיקרופון שלו לעבר קהל הבחורים שהתגודדו בהמוניהם סביב החתן. המיקרופון הועבר מיד ליד. אלי התקדם בתנועה מהירה והחליף את המיקרופונים. הוא נבלע לרגע בין כולם וצץ ליד שמואל.
"שמואל, עכשו זה הזמן שלך".
שמואל הרגיש את רגליו כבדות. מבטו נע סביבו. עיניו המאיימות של אלי. בחורים מנופפים לו בידיהם, כנראה שכבר יעביר את המיקרופון לשמעון. שמעון עומד זחוח, מרוגש, חתן...
לפתע מצא את עצמו מושיט את המיקרופון לשמעון. רטט כואב נרעד בשיפולי בטנו והתפשט בכל גופו. שמעון קירב את המכשיר לפיו, "אחת... אחת שתיים...". המכשיר לא מופעל. חיוכו של אלי באותו רגע נדמה לו כמו צחוק השטן. שמעון איתר את כפתור ההפעלה שבכלי. שמואל זינק בפראות...
זרם חשמל עוקצני עד כאב עטף אותו במהירות, לוקח אותו למחוזות אחרים. את זעקות הבהלה הוא כבר לא שמע...
כשהתעורר, ראייתו הייתה מטושטשת. מישהו עם וסט זוהר ניסה לדבר אליו. אבל ברקע הוא שמע שוב את התזמורת מתנגנת, משהו על שבע קולות וחתן-כלה...
החיוך העקום שלו היה מלווה בכאב פיזי, אבל משהו בפנים נרגע.
