שימו לב! הפורום נסגר וזמין כרגע לקריאה בלבד. פרטים נוספים: https://forum-eer.ovh/close-msg
המכתב שלא יישלח לעולם!!
-
פוסט זה נמחק! -
ילדה שלי, אני פה מאחוריך, בכל מצב
ילדה שלי
רציתי לומר לך
שאני איתך
כמה זמן שזה יקח
נכון, הייתי רוצה שתרוצי כבר את הדרך
במקום ללכת בפסיעות מהוססות
הייתי שמחה אם היית כבר מגיעה
נושמת את האויר המתוק של החופש
אבל ילדה שלי
רציתי לומר לך
שאת אהובה
ככה, איך שאת.
ואת עוד רחוקה
והביקורת נושפת לך בעורף
והמצפון מייסר תדיר
וקצב ההתקדמות מאיים לייאש
פסיעה קדימה ושתיים אחורה
והלב שלך נסגר מאד מהר
נפתח רק לשבריר שניה
ומה שלכולם מובן ורגיל
לך לא. כ"כ לא.
אבל ילדה שלי,
את בסדר גמור
תמיד חשבתי שאת מוזרה
גערתי בך שתפסיקי להיות שונה
רציתי שתהיי כמו כולם
שתרגישי שיש לך מקום בעולם
את אהובה ככה, אהובה כל כך
עכשיו מבינה שאני זו שסגרתי לך את הלב
לא נתתי בך אמון
תמיכה, ואהבה ללא תנאים
עמדתי קשוחה, עם שוט מעליך
וחיכיתי שתמלאי אחר הפקודות.
ואת בסה"כ רצית להתחבר ללב
רצית לגלות את הדרך שלך אליו
את המקום שלך, שכ"כ רציתי שתגלי
רק לא הייתי מוכנה לשלם את המחיר
מחיר ההשקעה בדרך
מחיר ההתמודדות עם כל רגע
בלי לצפות לתוצאות.
אז לא עוד, ילדה
אני פה. איתך. בכל מה שתבחרי
גם אם את טועה
אני פה מאחוריך
אאסוף ביחד איתך את השברים.
וכשאת במקום אחר מאיפה שרצית
אבכה איתך את הריחוק והצער
כבר לא עומדת מולך כמו אויב בשער
אני פה. לידך. זרועי על כתפך
ואם יום אחד אשכח
ואחזור להלקות אותך כמו תמיד
תזכירי לי, ילדה
תאירי את אור האהבה
תאמרי לי שזו לא הדרך
להוביל אותך קדימה, אל המטרה.
תזכירי לי שלכעוס עליך ועל מה שקורה
רק ירחיק אותך יותר
רק יוליך אותך החוצה, במקום פנימה
ואם במקום להיות נגדך, אהיה איתך
תגיעי יותר מהר אל הפסגה שלך
ילדה שלי, את גיבורה
יותר ממה שאת משערת
אני אוהבת אותך כל כך
ויודעת
שרק ככה
רק כשאקבל אותך איך שאת
תמלאי את תפקידך
תגיעי רחוק-רחוק
בדיוק לאותו הכיוון
שרציתי בשבילך
כי כשאני איתך
הכל קל יותר—
ה.ש.
-
אבא, עכשיו הבנתי – אתה קבעתי את המסלול הזה שלי מראש
בורא עולם.
אני כותבת אליך כדי לומר שקטונתי.
מדברת אליך כדי שתדע שהבנתי.
מתפללת אליך כי מרגישה שלא, פשוט לא יכולה בלעדיך.
קטונתי מלדמיין את גדולתך.
הבנתי, ועכשיו יותר מתמיד, שאין עוד מלבדך!
בימים אחרים, לא הרבה לפני שנחתה עלינו הקורונה, דמיינתי את התקופה הזאת אחרת כל כך… חשבתי על לימודים שיסתיימו, על עבודה חדשה שכנראה אתחיל, על בילויים וחוויות של חופש, על חברות, על שידוכים, ועל כל מה שבחורה בגיל שלי לא מפסיקה לחשוב.
דמיינתי איך הכל מסתדר לי מושלם.
מסיימת לימודים, מתחתנת, עובדת, מצליחה, נהנית.
הראש הציג תמונה מושלמת. וקצת לפני שחשבתי שהנה, זהו, זה כבר קורה, באה הקורונה והוכיחה לי אחרת.
לקח לי קצת זמן לעכל שזאת לא באמת היא.
הייתי עסוקה בלהאשים אותה. לקשור כתרים של אשמה לקורונה, שאפילו שם יפה אין לה…
אבל גם אם זה לא קרה מיד, די מהר הבנתי.זה אתה.
הקורונה באמת כאן, אבל לפני הכל ואחרי הכל, זה אתה.ושוב, קטונתי.
קטונתי מהמהלכים רבי העוצמה שלך, אבא.
קטונתי מלאחוז ראש אחרי המאורעות.
קטונתי מלהוביל אפילו את המחשבות שלי.
קטונתי מלתכנן אפילו את המהלכים שלי עצמי.
והבנתי, אבא.
הבנתי שלפני הכל ואחרי הכל, אתה אבא.
הבנתי שכמה שגדלתי - שלך אני, עדיין ילדה, ולעולם אהיה.
אתה מלך כל יכול, שאין מי שידמה לו בעוצמתו.
אתה מנהיג העולם, שאין מי שאינו תחת הנהגתו.
ועם כל עוצמתך וגבורתך, עם כל המהלכים הגדולים שמנוהלים על ידך בלי הפסקה,
אתה אבא.
ומה לא עשית בשביל שנבין שאתה פה.
הכי בעולם.
בשבילנו.
מה לא עשית בשביל שנבין,
שכן, טוב להיות תלויים.
בך.
לא בסביבה, ואפילו לא בעצמנו,
אלא אך ורק בך.
מה לא עשית בשביל שנפסיק להילחם בעצמנו.
בשביל שנפסיק לחשוב שאנחנו חכמים מספיק בשביל לנהל את חיינו.
באת והבאת קורונה לעולם.
ובמקום שנשחרר, במקום שפשוט ניתן לך את המקום, במקום לעצור ולחשוב - רגע, אולי טעינו?
אנחנו עסוקים בלהאשים קורונה, וממשלה, ורופאים, ובוסים ומשפחה.
את כולם הצלחנו להאשים, ואפילו את עצמנו…
וכל מה שרצית זה רק שנבין שקצת שכחנו מה זה אומר להיות ילדים.
וכמו אבא דואג, לא נתת לנו לשכוח.
כמו אבא אוהב, נתת לנו להבין. כל אחד בגילו, כל אחד במצבו, כל אחד בדרכו.
אז כן, אבא, גם אני, בחורה בת 20 שכל החיים לפניה.
הרגשתי שכל העולם לפני, מחכה שרק אבוא ואקטוף הצלחות… מחכה שאבוא ואגשים את כל החלומות.
והבנתי, אבא.
שכן, יש בי הכל בשביל להצליח - הרי נתת בי כל מה שאצטרך בשביל דרכי בעולם.
אתה זה שרוצה יותר מכולם שאצליח. שאגשים את מטרותי. שיהיה לי טוב.
ודווקא בשביל זה אתה כאן.
בשביל שאצליח, בשביל שאגדל, בשביל לעשות ככל שאוכל.
אבל אתה זה שתכנן לי את כל המסלול כבר מראש…
זה ששלח אותי לכאן.
אתה הוא זה שבידו כל המפתחות.
אתה הוא זה שיודע באמת מהן המטרות.
אתה הוא זה שמאמין בי יותר מכולם.
ואין כמו אבא אוהב בשביל לדעת מה הכי טוב לבתו.
אז הבנתי, אבא, ואני מוכנה.
לא מתכננת לבד.
כן מתפללת שתצעד איתי יד ביד.
מאמינה בך, ויודעת שאחרי הכל אתה מאמין בי.
מאמין שיש בי הכל בשביל להצליח בדרכי.
צועד איתי, תמיד, כדי שאף פעם לא ארגיש לבד.אז רק נותר לי להודות לך, אבא.
תודה שאתה מקשיב לכל התפילות.
תודה שאתה נותן בי כוחות.
תודה שאתה איתי - בכל התחנות.
תודה שאתה עוזר לי להגשים משאלות.
אוהבת אותך, אבא.
גם בימים. גם בלילות. -
אבא, אם נפלתי ואני קמה – זה רק בעזרתך
פחד.
שלופת אותך בזרועות, חונק את צווארך.
לא נותן לך מרחב אוויר לנשימה.
את מפחדת. ניסית לדבר,
אך התגובה היתה מהומה.
האם אפשר לשבור שבר?
אני הוכחתי שכן…
הלב השבור שלי נשבר עוד יותר…
לרסיסים קטנים ובלתי נראים.
ואנשים שלא שמו לב, באו ודרכו עליהם.
הם התגלגלו לפעמים לפינה, ולפעמים דקרו בחזקה את הדורך.
ככה זה. אף אחד לא ביקש מהם להיכנס לתחום שלי.
קשה. צועקת מתוך לבי: “יש כאן מישהו”???.
מישהו שיכול להבין את עצמת הכאב?
למחות את דמעותי? להבין ללבי?
כולם מסביב צוחקים, לא מבינים מה אני צועקת.מה את מרימה את הקול, חנה?
בואו נחשוב? אולי סתם מתחשק לי לעשות פיתוח קול?
משהו בפנים מפריע לי, דוקר כואב ומכאיב,
ועל הרקע שלו, כל סיטואציה יוצאת מהקשרה ומהפרופורציות…
כולם נרדמו, אני עדיין ערה…
הדמעות נספגות בכרית,
“המים שחקו אבנים”, אז איך, למען ה’,
איך מכל הדמעות שלי לא נהיה חור בכרית?!
איך הכל נותר שלם, חוץ ממני?הגעגוע צובט את לבי,
רגש שאין מה לעשות כשמרגישים אותו.
אם רק היה כאן מישהו ער, הייתי מבקשת חיבוק.
כן! מבקשת!
לא מתחמקת, לא מתנגדת.
אני צריכה אותו כל כך עכשיו,
דווקא עכשיו, כשהדמעות זולגות בלי גבול ומידה,
דווקא כשאני מרגישה בודדה,
וקטנה, ואף אחד לא כאן כדי לתת לי יד,
ולהבטיח שהכל יהיה בסדר…
כולם הלכו לישון בשמחה,
רק אני עצובה מתחת לשמיכה?
עצוב לי כל כך, החרדה מאיימת,
ובמקום לעשות מעשה, אני במקומי דוממת.
כולי קפואה, לא יכולה לזוז,
אני מפחדת.
מפחדת שיקרה לי משהו רע,
ואני לא אהיה מסוגלת להתמודד איתו.
וכמו עכשיו,
אעמוד מול עולם שישיב לי בשתיקה.
שמעיקה.
כל כך.
עוד רגע אני כורעת תחת הנטל,
הוא כבד, נורא.
ומונח על כתפי.
כאילו הוא חבר משכבר הימים.
כל מי שבצד גדוש רחמים.
אני יודעת שיש מטרה שבשבילה אני חיה.
אף על פי שאני לא מוצאת אותה כרגע…
קשה לי כל כך לתאר מה שהיה…
איך אקום מלאת אנרגיה בבוקר—
כשרק בלילה הקודם הכרית סחטה דמעות?
איך אחייך מול החברות—
כשאני מרגישה נפילה כל רגע לתוך בור גם בלי דרך מהמורות?
איך אציג את תפקידי—
כשהקהל לא נמצא?
איך, איך אמשיך לנגן—
כשלא ידועה הפריטה?
איך אדע לקום—
אם אני מפחדת ליפול?
איך אצחק היום—
כשבכיתי אתמול?לפתע מרגישה חיבוק ענקי,
מתבוננת סביבי, השטח נקי.
ורק אז אני נזכרת להרים את עיני למעלה,
אבי האהוב רוצה שאמשיך הלאה.
שלא אשקע בעבר שהיה ואיננו לעולמים!
שאתמקד בהווה ובעתיד שיבוא - הימים.
הוא מחכה ומחכה שאשוב אליו,
שאבין שהכוחות זה רק הוא - ואתעלה עוד שלב…
שאפסע לאחור רק כדי לקח תנופה,
שהסיבה היחידה להסתכל לשם תהיה רק כדי לראות כמה התקדמתי, בזכותך
תן בי את הכוח להעריך את עצמי באמת, ולא רק למראה,
תן לי את הדעת לא להיכנע לעצמי, גם כשקשה.
ידי עכשיו מושטת, מחכה לישועתך…
אם נפלתי ואני קמה - זה רק בעזרתך,
שאבין שכל מכשול אפשרי לעבור איתך…
אז אבא?
אני מתחננת…
שתוציא אותי מתוך החשיכה המסתורית, האפלה…
ושבכל מצב אאמין בך, ומתוך לבי אשא תפילה.לכל המתמודדות האלופות…
מאחלת לכן בהצלחה ענקית!
ושה’ יעזור לכולנו,
אמן.ח.י.
-
את שואלת אם אני מקנאה? כן, אני מקנאה
את שואלת אם אני מקנאה?
כן.
לא אשקר.
עולה בי טעם מר של אכזבה, קנאה, עצב.
הייתי רוצה גם אני להיות נוצצת
זו שהכל הולך לה, ובקלות
זו שהחיים מסביב מבריקים כמו מראה.
הייתי רוצה שידוך כזה, משלנו
הייתי רוצה להיות כזאת תמימה
להאמין שהכל ילך כמו שאני רוצה.
כשסיפרת לי בהתרגשות עם מי נפגשת
וכמה הוא דורש
ואמרת לי את השם של המשפחה החשובה
ואיך זה הולך אצלכם
הרגשתי כמה הכל אצלי זר ומוזר
כמה זה שונה מהעולם הבטוח והמוגן.
וכן. עברה לי בלב איזו צביטה
רציתי לרגע גם להיות כזאת פשוטה
בלי סיפורים על הגב
בלי נמלים שעוקצות, ומחשבות בלילה
רציתי לרגע לחיות בשלווה
לנשום עמוק את הידיעה הברורה
שהכל יהיה בסדר
והחיים יהיו ורודים ונוצצים
שיסתכלו עלי בעין טובה
ולא בצקצוק של חמלה.
אבל,
יכולה עדין לנשום עמוק את ההרגשה
שהכל באמת בסדר.
והחיים ורודים, עם נגיעות של אמונה
שאת מה שנקבע לי מלמעלה
אקבל, גם אם בחוץ מהומה
והנוצץ שלי, עם ברק מיוחד
ברק שבא בעמל ועבודה
ברק שלא כולם זוכים לו
רק מי שבוחר לראות את הטוב גם ברע.
ונכון.
בא לי לפעמים להיות פשוטה ורגילה
בא לי פשוט להיות, לא כל הזמן גיבורה
אבל יודעת
שזה עמי, העם הנבחר
שונה מכולם, ייחודי ומזוכך
אז נכון, שיותר קל כשהכל זורם
יותר כיף להיות כמו כולם
אבל לא מוותרת על המתנות שקיבלתי
על התבונה שנרכשה בעמל
על בינת הלב שכאב, וצמח
על היופי שיש
בשדה עם שושנים בודדות.
שם לומדים להעריך את מה שקבלנו
לומדים לתת אמון, ולקוות
לומדים שאתה לא בוחר מה יש
אלא איך להפיק מזה את המיטב
ולעצב את החיים לבד, בקושי, ובדם
עם 2 ידיים
ידי זהב—
-
אבא, תודה על התסריט שכתבת במיוחד בשבילי
לכל אחד יש מסע. כן, גם לי… אני הולכת בשביל שלי,
שלפעמים ישר ולפעמים עקום.
יש ימים שמר, ויש ימים שמתוק.
מנסה ללכת באיזון ולהתחבר למציאות,
אבל יש פעמים שבהם אני מעיפה מבט למסע של השנייה,
ואולי רוצה להיות במקומה.
זה נראה שתמיד יש לה פרחים - ולי קוצים.
תמיד זורחת לה השמש, ולי מה? חושך, ירח חיוור?
אבל אז אני נזכרת שגם אצלה לא הכל מושלם,
ואם הייתי נכנסת לנעליים שלה זה כנראה היה גדול עלי.
אם ארוץ במסלול שלה - אולי אפול.
כשאני מבינה את זה, פשוט מתחשק לי להרגיש כל חלק בשביל שלי, שמתאים רק לי.
אני מסתכלת על התקופות הכואבות, על הקשיים, הנפילות…
הרגעים שבהם הרגשתי הכי עזובה ומסכנה,
הפעמים שבהן שאלתי למה אני כאן, מה טוב במציאות הזו.
מביטה בכל, ופשוט מרגישה את האהבה שמורעפת עלי בכמויות…
שומעת אותך, אבא, אומר: מתוקה שלי, חשבת שאתן לך מסלול שיעשה אותך פחות?
אני רוצה שתתקדמי!
אחרי שהבנתי את זה, היו עוד המון פעמים שבהן התייאשתי ולא היה לי כוח,
ורציתי לחשב מסלול מחדש. אבל אני תמיד מנסה להתחבר למסלול המוכר,
ולעבר ששייך רק לי. לא למחוק את הסצנות שבהן “פישלתי”, אלא להנציח אותן.
אבא, תודה על התסריט שכתבת במיוחד בשבילי!
תודה שאתה נמצא מאחורי הקלעים, מכוון את הכל, שומר עלי, שולח סימנים ושליחים…
מוסיף תאורה ולפעמים קצת מפחיד, אבל אני בידיים שלך… מרגישה הכי בטוחה!
אתה כתבת את הסרט ואני השחקנית. נכון שאני שחקנית טובה?
-
אחותי, השינוי מתחיל מהרגע שבו החלטת שאפשר אחרת-
לך,
אינני יודעת את שמך
ואולי אינני מכירה אותך כלל,
אבל אני מרגישה שאנו אחיות.
אחיות לקרב,
אחיות לנשק,
אחיות להתמודדות.
נכון ש…
ההתמודדות שלי היתה טיפה בתוך ים ההתמודדות שלך
הניסיון שלי הוא גרגר חול בתוך שק הניסיונות שלך
הבלבול שלי הוא שנייה מתוך ימי חוסר הוודאות שלך.
אבל חשוב לי שתדעי שאת לא לבד
את לא צריכה לעבור את זה לבד
את לא חייבת לעבור את זה לבד.
לא ככה ה’ רוצה או מצפה ממך.
לא בשביל זה הגעת לעולם.
מחובתך להיות בשמחה, ועליך ליצור מציאות כזו סביבך.
השינוי מתחיל בך, אחותי.
הוא מגיע מהשנייה שאמרת “לא טוב לי”,
מהרגע שבו החלטת שאפשר אחרת.
יש מסביבך מלא אנשים שרק מצפים לעזור לך
מחכים לראות אותך בריאה ומאושרת.
הבקשה היחידה שיש לי אליך -
ומבטיחה לך, היא ממש לא קשה -
רק תושיטי יד.
כבר יהיה מי שיאחז בה וייקח אותך למקום בריא יותר
למקום שראוי ונכון לה מששת ימי בראשית.
אוהבת אותך המון,
אחותך לשעת המלחמה.
-
אלוקים שלי, רציתי שתדע שלפני שאני גיבורה, אני לגמרי חלשה
להיקרע.
בין חלומות למציאות
בין הלב למוח
בין הרצון להתפרק לרצון להתגבר…להרגיש לבד.
לבד אפילו בתוך משפחה ברוכה.
לבד אפילו כשאת חלק מרכזי בחברה
לבד אפילו שאלוקים תמיד איתך.אלוקים שלי, רציתי שתדע (ואני יודעת שאתה יודע…)
שלפני שאני גיבורה, אני לגמרי-לגמרי חלשה…
לפני שאני נרדמת, אני לגמרי בוכה…
לפני שאני מאופרת, אני לגמרי לא זוהרת…
לפני שאני קמה, אני לגמרי נופלת…תדע שיש בי רגעים שמרגיש לי שזהו, נגמר לי הכוח…
רגעים בהם המנהרות שלי מידי ארוכות בשביל להצליח לראות אור בקצה…
רגעים שבהם הלב כבר לא יודע מה הוא מרגיש… הוא מאותת שהוא לגמרי על הסף, וחוץ מדמעות אני לא מוצאת דרך להשיב לו…אבא שלי, מה עושים ברגעים כאלו?
איך אומרים לכאב סטופ?
איך משתלטים עליו?
איך הופכים להיות הגנרל של עצמי?תגלה לי, אבא. תן לי סימן.
ועד שתיתן לי אותו, עם הכוח שעוד נותר בי, דבר ראשון אבקש - בבקשה תבטיח שלא אכנע בסוף… שזה יעבור, שאני אקום מזה.תרפא את הלב כמו שרק אתה יודע.
תעלים צלקות כמו שרק אתה יכול.
תייבש דמעות ברוח של תקווה.
תחבק ותעטוף עם ים של אהבה.בבקשה, תן לי להירדם גם אם המחשבות לא נותנות סיכוי,
תן לי להירגע גם אם המחשבות תפסו נפח לא רצוי…
ואז, ביום בו אקום אחרת, אדע שלא רק שלחת סימן, אלא פשוט באת לכאן.
וגם אם הכל סגר עלי ולא הצלחתי לראות – עמוק בפנים ידעתי שאין מצב כזה לבד. אין דבר כזה לגמרי בלי כוח.
לא כשאת בת שלו.ונכון, נפלתי לגמרי. רציתי לברוח. כאב לי נורא.
אבל בסוף כל הלילות תמיד היתה זריחה.
ביקשתי, ונתת.
בכיתי, והקשבת.
כאב לי, וחיבקת.כי פניתי אל היחיד שיכול, האחד שיודע, הגבוה מכל.
הוא חיכה שאבוא. שמח שלא שכחתי שהוא פה.
נתן לי את הזכות לחייך שוב. לאהוב, לשמוח, להאמין.ונכון, לא שכחתי. ולפעמים עדיין כואב.
ובפעמים האלו זה זמן להסתכל אחורה. לגלות שהתקדמנו.
זמן להודות שהיינו שם, וחזרנו. שנפלנו, אבל קמנו.מודה, אבא שחידשת בי כוחות.
מודה על זה שניגבת לי דמעות.
תודה שאתה מאמין בי, למרות הכשלנות.
תודה שאתה נותן לי לחגוג ניצחונות.אוהבת אותך, אבא.
בכל הרגעים. עם כל העוצמות. -
אבא, נפלתי רחוק כל כך למטה. רוצה לקום
אבא, זה אני, הבן שלך, שחטאתי ונפלתי רחוק כל כך למטה, וסטיתי ממש מהמסלול, ולא בפעם ראשונה… וגם לא פעם חמישית…
היום הכל נהיה כל כך נגיש וזמין, וכתוצאה מכך…
אתה נתת לי, ועדין בחסדך מחזיר לי, נשמה טהורה, ואני הכתמתי לך אותה רוב הפעמים בעבירות, במראות אסירים, בניאוף ובכל הנובע מכך.
בשבוע של פרשת וישב…
מבקש ממך מלך העולם, מעלה זאת על הכתב, לחיזוק אפילו מישהו אחד/ת בעניין.
בקושי מצליח, אם בכלל, להחזיק מעמד, וזועק אליך בשקט, בלא דמעות, כי לא מצליח לבכות. תעזור לי ותדריך אותי איך לכפר, שתמחק/תסלח על כל פשעי וחטאי.
אני, ששמי מסמל על מאבק בין קודש לחול,
תסייע לי לשמור, אבל באמת ולאורך זמן.
איך אמרו? קל לצאת, קשה מאוד לחזור.
ניסיונות קשיים והתמודדויות לא חסרים גם ככה. תן לי הכוחות, שאתמודד ואנצח.
שאפסיק להתבלבל בעולם המתעתע הזה, שאדע לבחור בדרך הנכונה, דרך האמת, ולתקן את כל הפגימות.
זכני בבקשה להתחבר שוב, להרגיש את הטעם המתוק והערב של תורתך ומצוותיך. לחוש בשמחה פנימית אמיתית, לזכות למקור פרנסה ולמצוא את החצי השני שלי.
לא מגיע לי כלום אם הולכים לפי מעשי, אבל כתוב שאין תפילה שבה ריקם מלפניך. אז כותב בחור שמתמודד, ולא רק לעצמי אלא לכל מי שמתמודד/ת.
נכון, זה לא יהיה קל ופשוט, ולא נהיים צדיקים ברגע. זה דורש הרבה מאמץ, ובייחוד כוח, לקום לאחר נפילה, במיוחד אם קרה לאחר זמן ממושך של שמירה ועבודה עצמית פנימית. מקווה שבעזרת ה’ אצליח בכך.
-
זה בסדר לשאוף, רק בלי רגשות אשמה
בוחרת להוריד את הראש
גם אם רציתי קצת אחרת
גם אם לא ככה תכננתי את העתיד
גם אם מרוב בלבול
איבדתי כבר את הרצון
לומדת לחכות
גם אם אין סבלנות
לומדת שכבר עכשיו טוב
גם אם רציתי כבר לגמור
בוחרת לחיות עכשיו
ולא בעתיד, שבחלומות תמיד ורוד
מבינה שהחיים הם מה שקורה
לא מה שאני רוצה שיקרה
בוחרת ללמוד לחייך בתוך זה
גם אם חשבתי שיש תנאים לו, לחיוך
מורידה את הראש
מכופפת
אל מול יוצר כל עולמות
וחלומות
ורצונות.
ואם שאלתם - אז לא.
לא מוותרת על החלום
לא גונזת את השאיפה
ממשיכה לרצות
אבל על אש נמוכה
מתמקדת במה שיש
לא במה שעדין לא
בוחרת להמשיך במסלול
שבחר לי הק-ל
ויחד עם זאת ליצור את היסודות
שיאפשרו לי חיים טובים יותר.
בפנים זה חזק, ובוער
ברור שאני רוצה להיות במקום אחר
וזה בסדר, אבל בלי רגשות אשמה
זה בסדר, אך בלי ציפיות שמשאירות אותך במיטה.
מתחילה להבין
שלכל דבר יש הזמן שלו
ואם דוחפים חזק
לא תמיד התוצאה היא להגיע רחוק
יש גם אופציה של ליפול על הרצפה.
אז מתוך הנפילה
לומדת לשחרר
מתוך הדמיון
מתחילה לאהוב את המציאות
לאהוב אותי איך שאני כבר עכשיו
בלי תנאי של “אם” ו"כאשר"
וממשיכה להתפלל…
שיבוא יום (בדיוק בזמן) וזה יקרה
אבל בינתיים—
בוחרת להנמיך את הציפיות
מפסיקה לבכות על הכריות
ומחליטה
כאן. ועכשיו.
לחיות—
ה.ש.
-
ילדה של אבא, אל תהססי, שלא תפספסי את ההזדמנות
קדיט ל- @טוקלית שכתבה את השיר!
ילדות מאושרת!
חושבת על כולם
חושבת על העולם
על האנשים שנמצאים
על החיים שהם חיים
כל אחד והניסיונות שלו
כל אחד ועל החבילה שעל גבו
יש כאלה שרואים רק שחור
ויש את אלה שמחפשים רק את הטוב
אוהבים לחיות בשמחה ובאהבה
והשאר באפילה ובדאגה.
כדאי לך לנסות
לראות את הכל בוורוד
אבא נשאר איתך
גם אם בטעות נפלת
הוא תמיד יחזיק לך את היד
והוא יישאר בלבך
כל חייך
ורוצה לראות את החיוך נסוך על שפתייך
רוצה לראות אותך שמחה ומאושרת
ועל החיוך שלך שומרת.
בורא עולם
לא סופר את הנפילות,
הוא סופר את הפסיעות.
אז תפסעי לאט לאט
רק את הצעדים
גם אם זה לוקח קצת זמן
בואי תתקרבי
רק תנסי
את לא תרצי לצאת מזה
ותרצי כבר להתחיל את החיים מחדש
להתקדם ולעבור מכשולים בהצלחה
לצח את היצר הרע!
ילדה של אבא,
כדאי לך, אל תהססי
שחלילה לא תפספסי
את ההזדמנות שלך
מתוך הפנימיות שלך
תשמעי קול שקורא לך
“תחזרי אלי”,
ואז תקראי בקול גדול
“ילדות מאושרת!”
לך תהיה ילדות מיוחדת…
מטוהר.
-
חברה שלי, אל תשכחי את כל ההתגברויות שלך
חברה יקרה שלי!
הרבה זמן לא כתבתי, עכשיו הייתי חייבת.
איתך ביחד כואבת, נשברת
מנסה לחשוב מה יכול להחזיק…
בתקופה כזאת קל מאד ליפול לעצב, לדיכאון.
מה בעצם יכול להרים?
לכולנו יש תקופות קשות, זמנים של נפילות וייאוש.
יש דבר שלי עוזר הרבה,
לא דווקא כדי לחזור או לקום,
רק בשביל ההרגשה הטובה שלך –
אבא פה, תמיד! דברי איתו.
ספרי לו הכל. ספרי לו כמה קשה לך, עם מה את מתמודדת.
נכון, הוא יודע הכל. אבל הוא מחכה לדיבור שלך איתו.
ולך,
לך זה יועיל לשחרר את הדברים שמעיקים מבפנים.
תעצמי רגע עיניים, נסי להרגיש אותו לידך וספרי לו.
ספרי לו הכל, ואם נתקעות המילים דברי איתו בלב,
הוא שומע הכל גם בלי מילים…
ודבר חשוב שאני מבקשת שלא תשכחי –
תזכרי שאין כמוך!
נכון שעכשיו את מרגישה מרוסקת ומיואשת,
אבל אל תשכחי לרגע להעריך את עצמך על כל הדרך שעברת ושאת עוברת כל רגע.
אל תתני לזמנים המייאשים להעלים לך את כל ההתגברויות שלך,
כן, גם הדברים שנחשבים ל"קטנים". כל דבר דרש מאמץ.
כל התגברות הכי קטנה שלך - אצלו זה נחשב לדבר ענק…
וגם אם לפעמים את קצת שוכחת,
אני פה כדי להזכיר לך מידי פעם כמה את גדולה באמת.
אוהבת ומעריכה אותך מאד!
א.א.ח
-
על מה אתה מזעיף פנים? תתחיל לבקש על מה שחשוב באמת
אבא יקר שלי,
חלף לו ראש השנה
וכיפור גם.
בפניך שטחנו טענה
“רוקדים לנו על הדם”.
סוגרים אותי תחת מגזר
האין זה עולם אכזר?
ואולי מקפיד אני על הכללים
כדי למנוע עוד חללים?
“על מה אתה מזעיף פנים”?,
שואל אותי קול מבפנים
"שינית משהו באורחות החיים?
הפכת עולמות לטובת האחרים?
או שרק בררת כמה נדבקים
ואולי גם כעסת שלא נבדקים…".
הסגר - מהותו לבית להיכנס
שכל אדם בתוכו יתכנס
לא יחפש את מי להאשים
בבית אין צורך אף אחד להרשים
תוודא כיצד אתה פועל
לקיים שמחת חג אמיתית
לא להתמקד בנגיף המשתולל
אלא בכוונה ובתפילה איכותית
תשקיע פנימה במשפחה
היא זו אשר תניב לך שמחה
תדע את הטוב הקיים להעריך
אין לו תפוגה ושום תאריך
תתחיל כבר לבקש במילים
על הדברים החשובים באמת
שכח מכל המלמולים
ועם עצמך התאמת
יש אבא גדול
מכוון את הכל
שומע כל קול
יש אבא גדול
-
פוסט זה נמחק! -
@ינון-יצחק יאוהוו מטורף !! נוגע ללב של כל אחד . אין מה לומר
כתיבה ברמה גבוה מאוד . תאורים חדים ומרגשים .
הצלחות !