הפואנטה האמיתית. קצת מפתיע.....
-
היא בוכה. אתמול בלילה היא שמעה את אבא אומר לאמא שזהו. לא צריכים אותה יותר בבית. הדובי עצוב גם הוא יחד אתה והדמעות שלה מרטיבות את אזניו העגולות והקשובות, זולגות אל פרוותו החומה ונספגות בין סיביה.
להיכן היא תלך? לאן תפנה? האם תהא לבדה כך ברחוב הסואן?! היא חוששת!! אנשים מפחידים מתרוצצים ברחובות ואפילו מחלקים סוכריות. היא לא רוצה שאישה נחמדה עם ג'לי אדום ועיניים רכות תחטוף אותה לבית שלה. לא יהיה לה לאן לברוח.
כי אבא אמר לאמא שזהו. לא צריכים אותה יותר בבית."זהו, אסתר". אמר משה לרעייתו, תוך שהוא מצביע באמתו על כורסת העור המתקלפת. "אני לא חושב שיש בה כבר צורך. מיצינו אותה דיי. נוציא אותה לרחוב. אני בטוח שתהווה נחמה לאיי מי".
מבט חטוף וניסיון יומיומי מר לא הותיר בליבה של אסתר כל פקפוק. בעלה אכן צודק. כורסא זו עתיקה משכבר, ומקומה הראוי לה מתגלם כפח האשפה.
הגיע הזמן.ראייה ברה וחדה יותר, תגלה עד כמה המציאות פחות כואבת משנראה לנו;)
-
@מושבעת אמר בהפואנטה האמיתית. קצת מפתיע.....:
ראייה ברה וחדה יותר, תגלה עד כמה המציאות פחות כואבת משנראה לנו;)
זה מזכיר לי את זה:
בצעירותה הכול התנהל למישרין,
השקענו בה הרבה.
היא הייתה שקטה ורגועה, הסתובבה כמו שציפינו ממנה ועזרה הרבה בבית. עד שמשהו השתנה אצלה.
אט אט הבגדים החלו להתקצר, להתגוון שלא לטעמנו. עד ששמנו לב לשינוי שחל בה, ההרס היה אל-חזור.
בצערנו חיפשנו אשמים. בתחילה האשמנו את החברה שלה, חברה לא טובה מועדת לפורענות.
אך בירור קצר העלה שהחברה מצוינת. אז האשמנו את עצמנו, שלא שמרנו עליה מספיק.
אולי אפשרנו לה יותר מדי, אולי חשפנו אותה לדברים לא טובים, שחלחלו בה והרסו אותה מבפנים.
גם זה לא סביר, אנו משפחה שמרנית, הכול עובר ביקורת ומיון. כנראה שהיא עדינה ולחץ של משפחה חרדית היה קשה לה.
כעת היא שונה לגמרי, הסאונד הגבוה עם קפיצות לפי הקצב. פחדנו שהלכלוך יתחיל לצאת החוצה.
התייעצתי עם אשתי בארוחת ערב, והחלטנו להתחיל עם ידיים. לזרוק אותה מהבית. סופית.
אולי ברחוב מישהו יטפל בה, אנחנו נשבר לנו. ככה. בלי כיבוס. פשוט נמאס ממנה.
הורדתי אותה בכוח אל מחוץ לבניין, הסתובבתי וחזרתי במהירות, אך בליבי עדיין חשבתי עליה.
היי שלום - מכונת כביסה Electrolux -
היי שלום, וכבסי מישהו אחר להסתובב אצלו. -
פעם , ישיבה מירושלים יצא לקאמפ בצפון הארץ
ביום הראשון הם עשו מסלול מפרך במיוחד !! נהנו צחקו וחזרו !
לקראת ערב הם יתיישבו על גדות הכנרת ושרו שירי נשמה ….קומזיץ…
לאחר מכן עלו על האוטובוסים לכיוון האכסנייה בה לנו !!
הגיע כבר הלילה כולם במיטות, ישנים , שקט סרר בחדרים ,
אך, רק בחור אחד בשם יהודה לא הצליח להירדם , המוח לא פסק מלפעול .
הוא התחיל לחשוב על אחיו הקטנים , המשפחה , כל החברים
לפתע הוא רואה על הקיר של הכניסה לחדר , צל .
הוא מתחיל לתהות מי זה יכול להיות בשעה כזו מאוחרת בלילה .??
הצל מתחיל להתקרב לחדר ומתקרב…. ומתקרב….
ועכשיו הוא כבר רואה את כל הדמות שבצל בשלמותה .
ומה שהוא רואה לא משאיר את דפיקות הלב שלו סדירות !!
הבנ"א מחזיק בידו סכין גדולה !! לא פחות ולא יותר !
עכשיו הצל ממש קרוב לחדר ! והנה הוא רואה אותו
עובד האכסנייה עם סכין ביד בין החדרים של בחורי הישיבה הישנים ,
הוא נכנס ומתקרב ליהודה …מתקרב , ומתקרב…
יהודה עוצם עניים לא רוצה לראות מה יהיה על חבריו.
העובד הבין שהוא ער ורק עוצם עניים !!
יהודה מרגיש איך העובד מתקרב אליו
וממש נוגע בו…ואפילו לוחש לו תפתח את העניים .
יהודה אומר בלחש שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד !!!!!
פותח חצי עיין והוא רואה את הסכין מעליו !!
הוא סוגר בחזרה את העניים , והעובד אומר לו תפתח כבר את העניים !!!
יהודה מחליט שזהו הוא פותח . מה שיקרה יקרה !!
להישאר עם עניים עצומות לא יעזרו לא לו ולא לעובד האכסנייה !!
הוא פותח את העניים ועובד האכסנייה אומר לו :
הסכין הזאת ! בשרית או חלבית ??? -
This post is deleted! -
@פונץ-בננה אין עליך !! מהמם . קוראים לזה צי'זבט ...
אגב. מעותק ממני בצורה כלשהי ? אלופה !! -
@מושבעת אהבתי שניגנת על הרגש ב'בלוף' הזה (או צ'יזבט בשמו הותיק)...
