מאמר יפה על החסד
-
שוב מתקרבת השעה ארבע בצעדי ענק,
ושוב אני דרוכה להיות בזמן
אצל משפחת ההתנדבות הקבועה שלי מהתקופה האחרונה.
את בטח לא מכירה אותם,
ולכן אני מרשה לעצמי לפרט..האמא עובדת שעות רבות ביום מחוץ לבית,
וחוזרת מותשת ועייפה
ואגב, היא בכלל עוד לא חזרה לעצמה מהלידה האחרונה...
האבא אברך כולל, שלושה סדרים,
ובבית שיירת ילדים מתוקים ושובבים
שצריכים תעסוקה, עזרה בשעורי בית, ארוחת ערב,
אמבטיות, בגדים נקיים, וכלים שטופים בכיור,
וכן, גם ארוחה מבושלת למחר....
האמא עסוקה מאוד בטיפול בתינוקת החדשה, שבוכה המון,
ואין לה כ"כ פניות לכל זה...לא יכולה להגיד לכן שכל יום אני מספיקה את הכל,
אבל לפחות משתדלת כמה שיותר.
מישהו אמור לתפקד שם את הבית...
ובמקום שאין אנשים משתדלת להיות אני...לפעמים אני אפילו מנקה קצת,
מציירת שערים במחברות, או עוזרת לפתור משוואות,
יש ימים רגועים יותר
שאני מרשה לעצמי לנוח קצת על הספה
בזמן שהילדים משחקים ברוגע ובנחת עם עצמם סביבי.
יש ימים שהם עייפים,
וצריך לסחוב את השעות ולשמור על עיניים פתוחות
ויש ימים שיש מלחמה על שעת שינה,
כי העירנות עדיין בשיאה...
יש פעמים שאני בתפקיד 'פוסק הדור'
לגבי המריבה שפרצה או האמבטיה והתור..
ויש ימים שאני רק מחכה לרגע
שבו הם ישקעו עמוק כל אחד במיטתו,
אבא שלהם ייקח את האחריות,
ואני אהיה משוחררת לנפשי...לא תמיד זה קל,
אין מה לומר.
ולא תמיד יש לי כח, וסבלנות,
אבל אני יודעת שיש לי תפקיד בבית הזה,
וסומכים עלי...
הנהלת ארגון החסד שלחה אותי לכאן,
ולא אף אחת אחרת...
אז אין לי הרבה ברירות,
ואני ממשיכה לאסוף שם זכויות,
בין כשזה קל ובין כשקשה...אז נכון שאחרי שהם הולכים לישון,
המתוקים האלו במשפחת ההתנדבות
(ונשארת איתי עוד תינוקת אחת קטנה ששומרת עלי ערה)
אני מודה לד' על הזכות שנתן לי.כל אחד מהם קיבלתי כפקדון ישירות ממנו
כדי לגדל, לתת, להעניק,
ועם כל העומס של חיי היומיום והטרדות שבתוך הבית,
מתי הייתי מספיקה לצאת עוד להתנדב ולאסוף מעשי חסד??
זיכה אותי השי"ת בבית פורה,
ובמלא מלא חסד בין קירותיו...ואם האפים שאני מקנחת,
או הלחמים שאני מורחת
והכביסות שאני טורחת
והארוחות שאני שולחת,
הן לבני משפחתי,
זה לא נקרא התנדבות??????
