חיים שלווים. יש לך על מי להישען!

[מושבעת]

היום הייתי אמורה לעבור משהו חשוב מאד, שחלמתי עליו הרבה מאד זמן. שנים.
ודמיינתי והזיתי וחשקתי ורציתי. וואי עד כמה-----
אבל מה?
בדיוק פספסתי את האוטובוס וגם את הרכבת של השעה המיועדת והבא בתור כבר ממש 'מאוחר לי'.

אז התאכזבתי. קשות.
אך ברגע הזה של 'שנייה קודם הייאוש הסופי' - אמרתי לעצמי תקשיבי, זה לא קרה לא סתם!!! ה'בדיוק' וה'בדיוק' הזה הם יד השם בדיוק!

אז בלעתי את זה. ועצרתי בעד הסערת רגשות שבי.

על כך שנתקלו בי אחר כך ונפצעתי וחצי עולם היה עליי - אמרתי תודה על הבושה.

על כך שבנפילה התנפץ לי המסך של הפון ואצטרך להחליפו - אמרתי 'כפרת עוונות'.

על כך שנשאר לי עוד הרבה מה לעשות ותכננתי הרבה אך הספקתי מעט - אומרת תודה, השם.

מי אנחנו שנבין חשבונות שמים על מה ולמה עשה לנו כך השם? שהאמרה 'הכל לטובה' שקרית? כמו שצדקה תציל ממוות - כך יכולה ה'אכזבה' לחפות על משהו שכלל לא חלמתי שאלוקים מנע ממנו להתקיים.
יש לנו אבא, שקצת-הרבה-מאד דואג לנו.

אתם לא מבינים עד כמה ההרגשה שונה, הסיפוק עצום!!!!!!!!!!!!
מי שלא חיי באמונה - פשוט מפסיד!!!!!!!
ואני לא רבנית ואף לא מגיעה לקרסולה - שיש לי על מה להשעין את דבריי כדרבנות - אולם מעט מין האמת מספיק על מנת להציב את הזרקור האמיתי במרכז.

אם עד עכשיו לא התנהלתם כך - בכזו צורת מבט - ממליצה לכם בחום להתחיל.

אם תנזקו או תפסידו מעצתי - הרי אני כאן לפניכם, אקיים כל שתבקשו.