סיפור מהבעל שם טוב למוצאי שבת לשבוע מלא באור
-
כאן נשתדל לעלות סיפור כל מוצאי שבת על הבעל שם טוב הקדוש!
להתחיל את השבוע בסיפור כזה סגולה לכל הישועות!!! -
לפני שנים רבות התגורר בעיירה קטנה צעיר בשם יחיאל מיכל. את ימיו הקדיש יחיאל מיכל הצעיר לתורה בבית הכנסת המקומי, שם היה יושב ימים ולילות. איש לא הכיר את הצעיר ולא היה מודע לגאונותו וקדושתו; רק שנים לאחר-מכן הוא יתפרסם כ"המגיד מזלוטשוב".
באחד הימים כשיחיאל מיכל ישב בבית הכנסת, נכנס למקום עגלון העיירה וביקש לשוחח עם הרב בדחיפות. פניו היו אפופות צער ומעיניו זלגו דמעות.
“חיללתי את קדושת השבת” סיפר לרב בבכי, “האם תוכל לתת לי דרך תשובה?”
הרב ביקש לדעת מה אירע, והעגלון סיפר כי ביום שישי האחרון הוא שב מהעיירה הסמוכה כשעגלתו גדושה בסחורה. מסיבה לא ברורה הוא תעה בדרכו, ולמרות מאמציו לזרז את הסוסים הוא הצליח להגיע הביתה מספר דקות לאחר שקיעת החמה.
הרב הביט בעגלון בעיניים מלאות רחמים.
“שערי תשובה לעולם לא ננעלו” אמר לו ברוך. “ביום שישי הקרוב, רכוש נרות במשקל מחצית הקילוגרם והבא אותם לבית הכנסת. אור הנרות שידלקו בבית הכנסת במשך השבת יכפר על חטאך.”
העגלון שמח מאוד לשמוע את דברי הרב והודה לו בחום, אך יחיאל מיכל הצעיר לא הצליח להבין. כיצד מחצית קילוגרם של נרות תוכל לכפר על חילול שבת – עבירה חמורה כל-כך?
ביום שישי הופיע העגלון ובידיו הנרות. הוא הניח אותם על השולחן על-מנת שהשמש ידליק אותם לפני כניסת השבת. כשבא לבית הכנסת לבוש בבגדי שבת הוא הופתע לגלות שהנרות נעלמו: מתברר כי כלב משוטט נכנס לבית הכנסת, חטף את חבילת הנרות ונעלם כלעומת שבא.
“זהו סימן משמיים שתשובתי לא התקבלה!” מיהר העגלון לרב בבכי.
“חלילה לך מלומר זאת” השיב הרב. “כלבים משוטטים מסתובבים בכל מקום, והכלב חמד לו את חבילת הנרות שלך. בשבוע הבא רכוש שוב נרות והבא אותם לבית הכנסת שמח וטוב לב.”
העגלון עשה כדבר הרב, אלא שגם בשבוע לאחר-מכן משהו מוזר אירע: הנרות נמסו מהר מן הרגיל ועוד בטרם נכנסה השבת הם נמסו לחלוטין. כשבשבוע לאחר-מכן נשבה רוח עזה וכיבתה את הנרות, הבין גם הרב שיש דברים בגו.
“אינני יודע מה קורה כאן” הודה הרב. “הצעתי היא שתסע לרבי ישראל הבעל שם טוב שייעץ לך מה לעשות.”
הבעל שם טוב האזין לסיפורו של האיש. “נראה שדרך התשובה שהעניק לך הרב המקומי לא מצאה חן בעיני תלמיד חכם צעיר אחד שגר בעיירתכם. ראה: רכוש שוב נרות, ואני מבטיח לך שהפעם הם ידלקו כראוי. עם זאת, כשאתה מגיע לעיירתך מסור לר’ יחיאל מיכל שאני מזמין אותו לבוא לשבת קודש למז’יבוז’.”
כשר’ יחיאל מיכל קיבל את ההזמנה הוא מיהר לצאת לדרך. אך כבר מהרגע הראשון המסע נתקל בקשיים רבים: העגלה התדרדרה לתעלה בצד הדרך, אחד הצירים נשבר ובנוסף לכך הם גם תעו בדרך. רק ביום שישי אחר הצהריים הם הגיעו סוף-סוף לכביש המוביל למז’יבוז’ כשהשמש עמדה לשקוע. מחוסר ברירה הוא נטש את העגלה באמצע הדרך ועשה את דרכו רגלית.
עייף ועצוב עקב העובדה שהוא כמעט חילל שבת הגיע ר’ יחיאל מיכל אל הבעל שם טוב.
“שלום עליכם” קיבל אותו רבי ישראל. "ניכר היטב כי כואבת לך העובדה שכמעט חיללת את קדושת השבת.
“האם כעת אתה מבין מדוע הורה הרב לעגלון דרך תשובה פשוטה שכזו? הצער והחרטה שקיננו בליבו של העגלון היו די והותר; גם מחצית הקילוגרם של הנרות יכלו לכפר על חטאו…”
-
שיירה מכובדת של תלמידי חכמים ומכובדים צעדה לעבר המקום בו תיערך חופתו של נכד רבי ישראל הבעל שם טוב, כשבראש הצעדה הולך רבי ישראל בכבודו ובעצמו.
לפתע נטה רבי ישראל מן הדרך. הוא צעד לעבר יהודי שחלף במקום, לחש באזניו כמה מילים בתומם שב אל הצעדה שהמשיכה לעשות את דרכה לעבר החופה.
תלמידיו של רבי ישראל היו נרגשים. לא היה להם כל ספק כי האדם הוא צדיק נסתר, ואולי – מי יודע? – אליהו הנביא בכבודו ובעצמו! הם שלחו כמה תלמידים שיעקבו אחרי האיש ויגלו את סודותיו.
האיש היה נראה אדם פשוט לכל דבר ועניין. “כנראה שהוא מסווה היטב את קדושתו” חשבו התלמידים לעצמם, ובהזדמנות הראשונה שנוצרה מיהרו לעברו.
“שלום עליך רבי!” קראו תוך שהם מושיטים את ידם לזכות ללחיצת יד מאת הצדיק הנסתר.
על פניו של האלמוני ניכרו סימני פליאה. “רבי?” הוא חזר אחריהם, “רבי? לי קראתם רבי? כנראה שטעיתם, אינני הרבי אותו אתם מחפשים. אני אדם פשוט.”
“לא, לא” התעקשו התלמידים. “אנו יודעים שאתה רבי, צדיק נסתר של ממש!”
הלה החל לגרד בפדחתו. “מה נטפלתם אליי?” ביקש לדעת. “אני יהודי פשוט, פשוט שבפשוטים, שום דבר לא מיוחד בי.”
“מאיתנו לא תסתתר!” קרא אחד מהם. “רבינו הקדוש, רבי ישראל בכבודו ובעצמו, עזב את הצעדה לחופת נכדו כדי לשוחח עמך בדברים העוסקים ברומו של עולם! אנא!” הוא החליף את טון דיבורו למתחנן, “ברכנו, רבי!”
“רואה אני שלא תניחו לי עד שאומר לכם מי אני” נאנח האיש ואמר, "אגלה לכם מה אמר לי רבכם, ותבינו עד כמה כוחו גדול.
"כפי שהקדמתי ואמרתי, אינני רב או צדיק נסתר אלא אדם פשוט שמתגורר באחת העיירות לא הרחק מכאן.
ידיד נעורים יש לי שמתגורר מול ביתי, דלת מול דלת; אנו ידידים בלב ונפש ולא מסתירים דבר מרעהו. ידיד זה עוסק בפרנסתו לרוכלות, הוא מכתת את רגליו מכפר לכפר ומוכר את מרכולתו, וכאשר הוא צובר סכום הגון הוא שב לביתו – עד לפעם הבאה.
"באחד הימים שב ידידי ממסעותיו וכרגיל קרובי משפחתו, ידידיו ומכיריו באו לבקרו ולדרוש בשלומו. כמובן שגם אני הייתי בין הבאים.
"בין הא לדא ביקשתי לעשן מקטרת. מכיוון שהרגשתי בנוח בביתו של חברי הטוב, פתחתי את הארון בו נמצא הטבק ולהפתעתי גיליתי את צרור הכסף מונח שם, גלוי לעין כל!
"רשלנות שכזו! חשבתי לעצמי. רעיון שובב עלה במוחי: אעלים את צרור הכסף לזמן קצר. לא ביקשתי לגנוב, חלילה; מיד עם גילוי היעלמות הצרור התכוונתי להשיב אותו לידידי בתוספת הסברים עד כמה חשוב לשמור את הכסף במקום בטוח.
"אך הדברים התגלגלו אחרת לגמרי. איכשהו אשתו של ידידי גילתה שצרור הכסף נעלם והיא פצחה בזעקות שבר. תוך רגעים ספורים כל האורחים פתחו בחיפושים קדחתניים אחר הכסף ואני התביישתי להודות בפני כולם על מעשה השובבות. חמקתי מן הבית בתואנה כלשהי כשאני מתכנן לשוב מאוחר יותר כשתירגענה הרוחות.
"אך הן לא נרגעו. להיפך: חיש מהר פשטה השמועה בעיירה שמביתו של ידידי נגנב סכום כסף משמעותי. יותר ויותר אנשים זרמו אל הבית – מי כדי לעזור בחיפושים, מי כדי לנחם את ידידי על אובדן הכסף ומי כדי לתת עצות כדרכם של יהודים – ואני חשתי נבוך ונכלם. הרי לא התכוונתי לגרום צער רב כל כך לידידי הטוב כאח לי!
"למחרת הענין הסתבך יותר ויותר. בעלי החובות של ידידי חשדו כי הוא המציא את היעלמות הכסף. בתחילה הם שוחחו על כך מאחורי גבו, לבסוף באו לביתו ותבעו ממנו את התשלומים. ‘גנב ורמאי!’ הם קראו לו, ‘השב לנו את הכסף שאתה חייב לנו!’
"צרור הכסף היה שמור היטב בביתי, והיצר הרע החל לפתותני. ‘הרי בין כה וכה לא תוכל להחזיר כך את הכסף, מדוע שלא תשתמש בו, תסחור ותרוויח סכום נאה? מאוחר יותר תמצא הזדמנות כלשהי בה תוכל להשיב את הכסף לידידך, ובינתיים עשה בו שימוש!’
"דבריו של היצר נכנסו לליבי. ידעתי שלא אוכל להשתמש בכסף בעיירת מגוריי. כל מכריי יודעים שאינני אדם אמיד ושהפרוטה לא מצויה בכיסי. החלטתי להגר לעיירה אחרת שם לא יכירוני, וכך אוכל לפתוח עסק חדש ומשגשג ממנו אוכל להרוויח היטב.
“כך הגעתי הנה” עצר האלמוני לרגע כדי ללגום מעט מים. "שכרתי לי עגלה וסוס וחיפשתי אחר מקום מגורים טוב, כשבדרך פגש אותי רבכם, רבי ישראל הבעל שם טוב.
"הוא ניגש אליי ולחש באזניי: ‘בני, שוב לעירך והשב לידידך את הכסף שנטלת! אני מבטיח לך כי אבוא בעצמי לבית הדין כדי להעיד שלא הייתה לך כל כוונה רעה כשנטלת את הכסף’.
“אני מרגיש כאילו אבן גדולה נגולה מעל לבי” סיים האיש. “מכאן אמשיך מיד לעיירה, שם אשיב את הכסף לבעליו. אני בטוח שרבי ישראל יבוא ויעיד בבית הדין לטובתי, כפי שהבטיח, והכול על מקומו יבוא בשלום.”
-
פוסט זה נמחק! -
“סע לכפר מסויים” נאמר לרבי ישראל הבעל שם טוב מן השמיים, “שם תוכל לראות מהו ביטחון אמיתי בבורא העולם.”
קרא הבעל שם טוב לתלמידיו וציווה עליהם להתכונן לנסיעה. הם הגיעו אל הכפר והתארחו אצל בעל האכסניה המקומית שקיבל אותם בסבר פנים יפות והגיש להם ארוחה משביעה.
למחרת בבוקר, באמצע תפילת שחרית, נכנס שוטר אל האכסניה כשבידו מקל. הוא דפק במקלו על השולחן שלוש פעמים ויצא מן הבית.
תלמידי הבעל שם טוב לא הבינו מה קרה אך לא אמרו מאום.
התפילה הסתיימה ובעל הבית ערך ארוחת בוקר על השולחן לכבוד האורחים. עוד בטרם הספיקו ליטול את ידיהם לסעודה, הופיע השוטר.
שוב דפק השוטר במקלו שלוש פעמים על השולחן והסתלק מן הבית ללא לומר דבר.
“מה עשה השוטר”? התעניין הבעל שם טוב לדעת.
“השוטר הוא שליחו של הפריץ ממנו אני חוכר את האכסניה” הסביר הלה ברוגע מופגן. “היום הוא היום האחרון לתשלום דמי השכירות השנתיים אותם טרם שילמתי. הנקישות על השולחן מסמלות את אזהרות הפריץ; השוטר מופיע בבית שלוש פעמים כדי להזכיר לי שאשלם את החוב. אם לא אעשה זאת לאחר האזהרה השלישית, השוטר יופיע שוב כדי להשליך אותי ואת משפחתי אל הכלא.”
“ניכר שאתה רגוע ושליו, כלומר שיש לך את הסכום המבוקש” אמר רבי ישראל. “מדוע שלא תיגש אל הפריץ לשלם את חובך, ולאחר-מכן נסב כולנו לאכול בשלווה?”
“אודה על האמת: אין לי בכיסי ולו פרוטה אחת. אך אינני דואג, אני בטוח שבורא העולם יעזור לי” השיב בעל האכסניה והמשיך, “הבה נסב לאכול כעת. נותרו עוד שלוש שעות עד שהשוטר יופיע שוב.”
התלמידים הביטו בו בהשתאות אך לא אמרו דבר. הם ישבו לאכול ארוחת בוקר כשבעל הבית מדבר בדברי תורה ושמח על ההזדמנות לארח אורחים חשובים כל-כך.
בתום הארוחה הופיע השוטר בפעם השלישית. כשהסתלק, סיים בעל הבית לסעוד את ארוחתו בנחת, בירך ברכת המזון בכוונה, לבש בגדים נאים ועמד לצאת מן הבית.
“להיכן אתה הולך?” תמה הבעל שם טוב.
-
“אני ניגש אל הפריץ לשלם את חובי”.
-
“האם כבר השגת את הסכום הדרוש?”
-
“לא. אך אני שם את מבטחי בבורא העולם”.
הבעל שם טוב ותלמידיו עקבו אחרי בעל האכסניה שעשה את דרכו במעלה הגבעה אל ביתו של הפריץ.
דמותו של בעל האכסניה התרחקה עוד ועוד, כשלפתע הופיעה עגלה בעיקול הדרך ונעצרה לידו. מן העגלה יצא אדם לבוש בהידור, החליף עמו כמה דברים בתומם שב אל העגלה והמשיך בדרכו. לאחר רגעים אחדים העגלה שבה לכיוון בעל האכסניה, האדם שיצא מתוכה מנה לידיו של בעל האכסניה סכום כסף והם נפרדו בלחיצת ידיים.
התלמידים היו סקרנים לדעת מה אירע. הם עצרו את האדם וביררו אצלו: “מדוע נתת לבעל האכסניה סכום כסף?”
“בעל האכסניה מפיק שיכר משובח, וביקשתי לרכוש ממנו את תוצרת השיכר בשנה הקרובה. הוא ביקש סכום מסויים אך אני ביקשתי לשלם סכום נמוך מכך ולפיכך נפרדנו לשלום. אחרי כמה רגעים הגעתי למסקנה שמוטב לי לעשות עסקים עמו שכן הוא ידוע כאדם ישר, ולפיכך סיכמנו על העיסקה והענקתי לו את הסכום שביקש” סיפר.
פנה הבעל שם טוב לתלמידיו:
“רואים אתם עד כמה גדול כוח הביטחון בבורא העולם!”
קצת באיחור:)
שבוע טוב וגאולתי!! -
-
@חגית תודה רבה על הסיפורים המרתקים!
שמעתי על מישהו שכל מוצאי שבת קורא סיפור מהבעל שם טוב וזכה לראות ישועות במוחש!!
במיוחד עכשיו שאנחנו נכנסים לחודש אדר שזהו חודש הגאולה והישועה!!
הלוואי ונזכה כבר להתגלות מלך המשיח! -
@יחי-המלך
היה זה ליל כל-נדרי. הבעל-שם-טוב עמד בבית מדרשו בקיטל וטלית והתכונן לתפילת יום הכיפורים. פתאום נראה כאילו צל עבר על פניו הקדושות, ניכר היה כי משהו מעיק על ליבו, אך איש לא העיז לשאול אותו לפשר הדברים. את תפילת כל-נדרי אמרו בכוונה גדולה, ולאחריה, לפני שפתחו בתפילת ערבית, הכריזו על הפסקה קצרה. הבעל שם טוב עמד על מקומו שקוע בהרהורים, ולפתע השתפך על שפתיו חיוך רחב ומאושר והוא ציווה על החסידים להתפלל ערבית.במוצאי יום כיפור היה הבעל-שם-טוב במצב-רוח מרומם והוא סיפר לתלמידיו את הסיפור הבא:
בכפר אחד התגורר חוכר יהודי. הוא היה יהודי נעים הליכות, ובעל-האחוזה, אשר החכיר לו את אדמותיו, העריכו מאד והתיחס אליו כאל ידיד אישי. חוכר זה נפטר ביום בהיר אחד והותיר אחיו אלמנה צעירה וילד קטן. לא היו ימים מרובים עד שגם האלמנה נפטרה מרוב צער והילד הקטן נותר יתום בלי אבא ואמא.
בעל האחוזה, שהיה, כאמור, ידידו של החוכר היהודי, לקח עתה את היתום הקטן אליו. ילדים משלו לא היו לו והוא נקשר בעבותות האהבה אל הילד היהודי הקטן, בו טיפל כאילו היה בנו יחידו. כך עברו שנים אחדות, הילד גדל בביתו של בעל האחוזה הנוצרי בעושר ומותרות ולא ידע כלל על מוצאו היהודי.
פעם אחת, כאשר שיחק עם ילדים אחרים שבאו עם הוריהם לביקור אל בעל-האחוזה, נפלה קטטה ביניהם ואחד הילדים האורחים קרא לו “ז’יד” (יהודי), באומרו כי הוא אינו בנו של בעל-האחוזה כי הוריו היו יהודים.
הילד המבוהל רץ מיד אל בעל-האחוזה ושאלו לפשר הדבר. “מה איכפת לך האם זה נכון” ניסה בעל-האחוזה להרגיעו ולהסיח את דעתו. “אתה הלא יודע כי אני אוהב אותך כאילו היית בני יחידי ואני גם קבעתי אותך כיורשי היחידי. כשתגדל, כל אשר לי – כסף, זהב, שדות וכרמים יעבור לרשותך”.
הילד – נקרא לו יוסלה – ביקש את בעל האחוזה שיספר לו קצת על הוריו, מי הם היו ומה היו מעשיהם. בעל האחווה סיפר לו כי הוריו היו אנשים ישרים, יהודים חרדים שנמנו על ידידיו הטובים. אולם – הוא הוסיף – הם היו עניים מרודים ולא השאירו לך דבר מלבד איזה ספר ישן ושקיק בלוי ומיושן.
יוסלה ביקש לראות את הדברים שהוריו השאירו עבורו ובעל האחוזה, ששמר על הדברים כעל מזכרת, הראה לו שקיק של טלית ישן-נושן וספר עבה שהיה מחזור של הימים הנוראים.
יוסלה פתח את המחזור אולם הוא לא ידע לקרוא בו מילה אחת. הוא גם לא ידע למה משמש השקיק. למרות זאת הוא ביקש מבעל האחוזה שיתן לו את הדברים הללו ולאחר שמבוקשו ניתן לו הוא שמר על המחזור והשקיק מכל משמר והם היו בעיניו – מבלי לדעת למה ומדוע – כמשהו קדוש שיש לנהוג בו כבוד.
עברו ימים אחדים ויוסלה יצא לטייל בכפר. תוך כדי טיול הוא ראה יהודים האורזים את חפציהם ומתכוננים לנסיעה. “האם אתם נוסעים ליריד” שאל יוסלה, אותו חשבו היהודים כבנו של בעל האחוזה. “לא” השיבו היהודים, “אין אנו נוסעים הפעם ליריד. אנו נוסעים לראש השנה לעיר הסמוכה, כדי שנוכל להתפלל יחד עם כל היהודים”.“מה זה ראש השנה”? – שאל הילד, והיהודים סיפרו לו כי ראש השנה הנו יום הדין, בו מבקשים היהודים מרבונו-של-עולם שיתן להם שנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות. היהודים הסתכלו על יוסלה בעיניים מהן ניבט העצב והשתתפות-בצער ויוסלה הרגיש בעליל כי היהודים מרחמים עליו, אולם הם פחדו מבעל-האחוזה ועל כן לא יכלו לומר לו יותר.
בלב בלתי שקט חזר הילד לבית בעל-האחוזה, הוא לא מצא לעצמו מנוח: משהו טמיר ונסתר משך אותו אל היהודים. הלא יהודי הנהו! בלילה ההוא חלם חלום בו ראה את אביו המנוח שאמר לו: “יוסלה בני, הלא אתה יהודי! לך לבית הכנסת להתפלל יחד עם כל היהודים, ובורא העולם יאזין לתפילתך”.
למחרת בלילה הוא שוב חלם, והפעם היתה זו אמו. היא אמרה לו: “בני יקירי, אתה הלא יהודי! מקומך בין אחיך היהודים ולא בביתו של בעל האחוזה. היום ראש השנה. לך אל אחיך היהודים, עדיין לא מאוחר מדי”!
למחרת היום היה יוסלה עצוב ומדוכא ולא מצא לעצמו מנוח. למזלו נסע בעל האחוזה לציד, כך שיכול היה להרהר על החלומות המוזרים שפקדוהו. משהו טמיר משך אותו אל אחיו היהודים…
בהחלטה נחושה הוא לקח את שקיק הטלית ובו המחזור שקיבל בירושה מאביו ויצא לדרך. ימים אחדים הוא נדד בדרכים עד שהגיע לעיר גדולה, שאל איפה בית הכנסת היהודי ונכנס לשם.
עייף, שבור ורצוץ הוא הגיע לשם לפנות ערב. היהודים בבית הכנסת עמדו עטופי לבנים והתפללו בכוונה ובדבקות. היה זה ליל יום כיפור והמתפללים אמרו כל נדרי. הנער היהודי האזין לתפילותיו של אחיו והן נגעו ללבו; גם לבו הצעיר רצה להשתפך בתפילה מתוקה לפני רבונו-של-עולם אולם הוא לא ידע כיצד מתפללים. כאב הלב של הנער היהודי התועה קרע שחקים.
גם אותי – המשיך הבעש"ט את סיפורו – אפף צער על גורלו של הנער היהודי וחששתי שמא יברח הנער מבית המדרש וייאבד, חס וחלילה, לכלל ישראל. אולם פתאום פתח הנער את המחזור אשר בשקו, פתחהו באמצע ואמר: “רבונו-של-עולם! אינני יודע מה להתפלל וכיצד להתפלל, מה לומר ומה לבקש. הא לך, רבונו-של-עולם, כל המחזור כולו ויהי רצון מלפניך כאילו התפללתי את כל התפילות”! באומרו זאת שיקע יוסלה את פניו במחזור הפתוח ודמעות מרות פרצו מעיניו.
דמעות עמדו בעיני התלמידים כשסיים הבעל-שם-טוב את סיפורו. ולפעמים בשעת התפילה, שעה שנזכרו בקורותיו של הנער היהודי התועה, שהגיע אל המנוחה ואל הנחלה, הרהרו: “רבונו-של-עולם! הרי אנו לפניך כאותו נער תועה! וכי יודעים אנו כיצד להתפלל וכיצד לכוון את הכוונות הטהורות של התפילות? הא לך כל הסידור, בו מצויות כבר כל התפילות וכל הכוונות. קבל תפילותינו הבאות מעומק הלב ותן לנו שנה טובה ומתוקה!”
-
בשנים טרם התגלה בפומבי וייסד את התנועה החסידית, נהג רבי ישראל שהתפרסם כ’בעל שם טוב’ לטייל תכופות באזורים הכפריים, שבהם חיו יהודי מזרח אירופה בכפרים קטנים ומבודדים או בפונדקי דרכים נידחים. רבי ישראל היה מתרועע עם יהודים אלו, שואב השראה מאמונתם הפשוטה ומעודד את רוחם.
יום אחד הגיע הבעש"ט לפונדק קטן שעמד בצומת דרכים מרחק מילין רבים מן הקהילה היהודית הסמוכה. הוא הוזמן פנימה בחום ומשפחת בעל הפונדק הגישה לו מיני טעימה. “היכן אביכם?” שאל את הילדים. “מתפלל”, השיבו לו, ורבי ישראל התיישב להמתין למארחו.
חלפה שעה, חלפו שעתיים. כשהגיח בעל הפונדק מחדרו הייתה כבר שעת אחר-צהריים מאוחרת. לאחר שבירך את אורחו לשלום, התנצל על היעדרותו הממושכת. “אני יהודי בור ועם הארץ”, הסביר כשבושה מכסה את פניו. “אני בקושי מצליח לבטא את מלות התפילה מן הסידור, ולפענח את ההנחיות הכתובות ללא ניקוד זו משימה שמעבר ליכולתי. לכן, אין לי ברירה אלא לקרוא כל יום את כל הסידור, מתחילתו ועד סופו”.
“אולי אוכל לעזור לך”, אמר רבי ישראל. במשך השעה הקרובה הוא ישב עם בעל הפונדק והנחה אותו בסבלנות כיצד להשתמש בסידור. רבי ישראל כתב לו ביידיש פשוטה על פיסות נייר קטנות, “תפילת שחרית”, “תוספת מיוחדת לימי שני וחמישי”, “ברכה אחרי הסעודה”, “תפילת מנחה”, “תפילת ערבית”, “לשבת”, “לראש חודש”, “לראש השנה” וכן הלאה, ותחב אותן במקומות הנכונים בסידור של בעל הפונדק. “תודה רבה”, אמר בעל הפונדק כשנפרד רבי ישראל לשלום כדי להמשיך במסעו. “עכשיו אוכל להתחיל להתפלל כמו יהודי הגון”.
אך שמחתו של בעל הפונדק לא האריכה ימים, אפילו לא שעות! כמה שעות לאחר שיצא הבעל שם טוב את הפונדק, נפל הסידור באופן בלתי מוסבר ממדפו, וכל פתקי הנייר שתחב בו הבעש"ט התעופפו מבין דפיו. “אבוי לי!” בכה בעל הפונדק. “מי יודע כמה חודשים יחלפו בטרם יגיע שוב יהודי תלמיד-חכם לפונדקי?” נחוש בדעתו שלא להניח להזדמנות זו להתחיל להתפלל כיאות לחמוק ממנו, תפס את הסידור ואת הפתקים ורץ לכיוון שאליו צעד האורח.
מקץ כמה מילין של הליכה נמרצת זיהה סוף סוף את הבעש"ט במרחקים, וראה אותו מגיע לנהר. “איך הוא יחצה את הנהר?” תהה בעל הפונדק. “בעונה זו המים בנהר עמוקים ושוצפים. לא ניתן לחצות את הנהר”. הוא עמד לצעוק לו כדי להזהירו, אך אז ראה את רבי ישראל פורש את ממחטתו על המים, צועד עליה כאילו הייתה רפסודה חזקה, מחליק על פני המים ונעלם ביערות שעל גדת הנהר השנייה.
כהרף עין ניצב בעל הפונדק על שפת המים. הוא פרש את ממחטתו על המים, דרך עליה והופס! גם ממחטתו עמדה כמו רפסודה חזקה. הוא רץ לאורך השביל שבו צעד רבי ישראל. “חכה, רבי!” הוא קרא. “חכה! אל תלך עד שתסמן שוב את סידור התפילות שלי! כל הפתקים שלך נפלו!”
מששמע את האיש קורא לו, עצר רבי ישראל ופנה לאחור, וראה את מארחו מן הלילה הקודם רץ לקראתו, אוחז בחוזקה את הסידור ביד אחת ואת פתקי הנייר בידו השנייה. “איך הגעת לכאן?” שאל רבי ישראל בפליאה. “איך חצית את הנהר?”
“עם הממחטה שלי, בדיוק כמוך”, השיב היהודי הפשוט. “דרך אגב, יש לך טריק אדיר. אף פעם לא חשבתי שאפשר לעשות את זה כך”.
“אני חושב שאלוקים מרוצה ביותר מתפילותיך כמות שהן” אמר הבעל שם טוב לאיטו. “אולי מוטב שתמשיך להתפלל בדיוק כמו שהתפללת עד עכשיו”.
-
מעשים רבים של רבי ישראל בעל שם טוב (בעש"ט) היו עשוים להיראות מוזרים למשקיף מבחוץ. אולם רבי זאב וולף קיצס, בן לווייתו הקבוע של הבעש"ט, ניחן בביטחון כה רב ברבו שמעולם לא הטיל ספק במעשיו. הוא ידע שבסופו של דבר הוא יבין את הכל, אפילו אם הדבר יארך שנים רבות.
רבי זאב התלווה פעם לבעש"ט כשביקר יהודי כפרי. הכפרי האביון קידם בברכה את פניו של המורה החסידי הגדול בשמחה.
“אני זקוק לתרומה של שמונה עשר רובלים למטרה חשובה מאוד”, ביקש הבעש"ט. לאיש האביון לא היה סכום כה גדול. אולם לאור העובדה כי המבקש היה לא אחר מאשר הבעש"ט בכבודו ובעצמו, לקח הכפרי כמה מרהיטיו ואת הפרה היחידה שהיתה ברשותו, מכר אותם ונתן את הכסף לבעש"ט. ר’ זאב התבונן בשקט במתרחש בעוד מורו ורבו לקח את הכסף והם נפרדו לשלום מן הכפרי.
כמה ימים לאחר מכן היה הכפרי צריך לשלם את שכר הדירה שלו. הסכום הנדרש לא היה בידו, ובעל הבית השליך אותו אל הרחוב. מאחר שראה כי אין לו כל עתיד בכפר קטן זה, החליט הכפרי הרש לנסות את מזלו במקום אחר. לבסוף הוא שכר צריף קטן מפריץ בכפר לא רחוק. לאחר שמכר עוד כמה מחפציו, הצליח הכפרי לקנות פרה. הפרה היוותה כעת את מקור הכנסתו. הוא מכר את החלב שלה והתפרנס מכך בדוחק.
זמן מה לאחר מכן חלתה פרתו של הפריץ ולא ניתן היה לשתות את חלבה. אחד ממשרתיו של הפריץ, שידע על הדייר החדש, הלך אליו מהר וקנה חלב עבור אדונו.
כאשר טעם הפריץ את החלב הוא אמר, “זהו חלב טוב כל-כך! מעודי לא טעמתי חלב שכזה. אמור לבעליה של פרה זו שאם הוא ייתן לי להיות הלקוח היחיד שלו, אשלם לו במיטב כספי”.
אירוע זה הפך לטובה את מזלו של הכפרי. כל יום הוא הביא חלב לאחוזה ובכל יום שיבח בעל האחוזה את איכות החלב ואיכות מוצריו. הוא החל לחבב את היהודי ולהיוועץ בו לגבי עסקיו, ובהדרגה החל לשלוח אותו למשימות שונות. בעל האחוזה סמך עליו בעיניים עצומות ורחש הערכה רבה לשירות הכנה, האמין והנאמן.
הקשר שבין בעל האחוזה לבין הכפרי העמיק עד כדי כך, שמאחר שהיה חשוך ילדים, הוא העביר על שם היהודי את הבעלות על כל אחוזתו, כולל אותו כפר והעיר הסמוכה והאדמות הסובבות אותה. מאחר שחש כעת שהכל נמצא בידיים טובות, בעל האחוזה לקח חופשה ונסע לחוצלארץ, לאחר שנתן ליהודי חזקה חוקית על אזור האחוזה.
כמה שנים לאחר מכן בא רבי זאב וולף לכפרו של בעל האחוזה החדש כדי לאסוף כסף לטובתם של אסירים ובני ערובה יהודיים. רבי זאב וולף כבר אסף כמעט 300 רובל מתוך הסכום שביקש הבעש"ט למטרה זו.
כאשר נפגש עם הרב של אותו כפר, שאלו הרב זאב וולף מדוע הוא לבוש בחגיגיות שכזו. “אני הולך – יחד עם קבוצה מנכבדי העיר – לברך את בעל האחוזה של העיר הזו, שעומד לבקרנו היום”, אמר הרבי. “למה שלא תבוא איתנו? הוא יהודי ובוודאי ישמח לתרום למטרה שלשמה אתה מגייס כספים”.
רבי זאב הצטרף על כן לרב ולבני לווייתו. בעל האחוזה קידם בחום את פני המשלחת, כשהוא מעניק תשומת לב מיוחדת לרבי זאב. לאחר זמן קצר, בעל האחוזה לקח הצידה את רבי זאב ושאלו, “האינך זוכר אותי?”. רבי זאב לא הצליח להיזכר בדיוק היכן ראה לראשונה את פניו של האיש העשיר. בעל האחוזה הוציא מכיסו 300 רובלים והעניק אותם לרבי זאב.
רק לאחר ששב אל הבעש"ט הבין הרב זאב וולף את הסיפור כולו. “300 הרובלים האחרונים נתרמו על ידי היהודי הכפרי שפעם ביקשנו ממנו 18 רובלים. היום הוא איש עשיר”.
“עכשיו, הבה ואספר לך מדוע ביקשתי ממנו סכום עתק כשהוא היה עני מרוד”, אמר לו הבעש"ט. “ראיתי כי אם הוא יעבור דירה יזרח לו המזל. לא הייתה לי כל ברירה אלא לאלץ אותו להגר מדירתו, ואת ההמשך אתה כבר יודע”.
שבוע טוב וגאולתי:)
-
השבוע רציתי להעלות אבל לא הצלחתי לפתוח את האתר…
אז אני מעלה עכשיו לחודש גאולתי שמח ומלא באור!!
אז יש פה סיפור מהמם על אמונת חכמים:
החסידים התכנסו סביב שולחנו של המגיד ממזעריטש, רבי דובער, והוא סיפר סיפור על הרבי שלו, הבעש"ט הקדוש.“הייתה זו שבת רגילה אצל הבעש"ט”, פתח המגיד וסיפר:
"מיד לאחר סיום תפילת ערבית – עוד לפני ההבדלה – נכנסה אישה אחת לחדר שבו התפללו הבעש"ט וחסידיו.
“רבי, אתה מוכרח לעזור לי!” היא קראה. “אני צריכה בדחיפות כסף כדי להשיא את בתי ואין בכיסי אף פרוטה!”
הבעש"ט האזין לדבריה ולאחר מכן הורה לחסידיו להכניס ידיהם לכיסם ולתת כל כסף שימצאו שם למען המטרה החשובה. למרבה הפלא, הכסף שמצאו בכיסיהם הגיע בדיוק לסכום שהאישה אמרה שהיא זקוקה לו.
“אמרו לי”, חתם המגיד את סיפורו, “מהו הלקח שיש ללמוד מסיפורו זה של הבעש"ט?”
חסיד אחד הביע את דעתו: “הסיפור מראה את כוחותיו הפלאיים של הבעש"ט. למרות שהאירוע התרחש כמה דקות לאחר יציאת השבת – ולאף תלמיד לא היה כסף בכיסו, כמובן – חולל הבעש"ט נס כדי לעזור לאישה המסכנה”.
“יש לנו סיפורים רבים שמראים את יכולתו של הבעש"ט לחולל ניסים”, אמר המגיד. “לשם כך אין לנו צורך דווקא בסיפור הזה”.
“אבל כאן היה זה נס כפול – לא זו בלבד שהבעש"ט גרם לכסף להופיע באורח פלא, אלא היה זה הסכום המדויק – עד לקופיקה האחרונה” התערב חסיד אחר.
שוב אמר המגיד שלא חסרים סיפורים הממחישים ניסים מדהימים, גם כפולים ומכופלים, שחולל הבעש"ט.
חסיד שלישי אמר: “ברור שהבעש"ט מסוגל לחולל ניסים מופלאים. אך הבעש"ט יכול היה לגרום לכל הכסף להופיע בכיסו שלו, וכך לעשות את המצווה הזאת בעצמו. אך בגלל אהבתו הגדולה לזולת, הוא רצה לחלוק מצווה זו עמם וכך גרם לכסף להופיע בכיסיהם של כל הנוכחים. אני חושב שזהו המסר של הסיפור”.
“אם יורשה לי לומר”, אמר המגיד, “אני סבור שהסיפור הזה אינו עוסק כלל בבעש"ט. אני חושב שסיפור זה הוא באמת אודות גדולתם של תלמידיו. אף שהשבת זה עתה הסתיימה ולאיש מהם לא היה כל כסף, הם הכניסו את ידיהם לכיסם ועשו כהוראת הרבי באמונה שלמה וללא פקפוק…”
-
הסוד שגילו לבעל שם טוב
מסופר על הבעל שם טוב הקדוש – רבי ישראל בן אליעזר, שיום אחד גילו לו מן השמים שיש יהודי צדיק שעובד את השם יותר ממנו, ואם ירצה יוכל לפגוש אותו ולהיווכח במו עיניו.סיפר הבעל שם טוב את הסוד שגילו לו משמים לתלמידיו, והזמינם להכיר את הצדיק.
התלמידים נדהמו, ולא האמינו למשמע אוזניהם… אולם הבעל שם טוב ביקש מהם להצטרף אליו כדי לחזות במו עיניהם את הנהגותיו של הצדיק.
לשם כך ביקש הבעל שם טוב מתלמידיו לבוא עמו אל היער, ולהתחבא מאחורי עצים, בהסבירו להם ששם עומד הצדיק להתגלות אליהם. נכנסו התלמידים לתוך היער הסתתרו מאחורי העצים מתוך ציפיה לפגוש איזה צדיק גדול. שיערו בנפשם שאולי יזכו לראות את משה רבנו רבן של נביאים, או אולי דוד המלך נעים זמירות ישראל…
הנער הכפרי
בעודם מתרגשים ממה שהם עתידים לגלות, עבר לפניהם נער כפרי ההולך לדרכו לרעות את צאנו… אולם איש מהם לא שת לבו לנער הזה…לתדהמתם החל הנער כורע על ברכיו וקרא בקול גדול:
ריבונו של עולם! אני כל כך אוהב אותך! רק אתה יודע עד כמה אני אוהב אותך! אבל מה אעשה ואיננו יודע מה לעשות! להתפלל – אינני יודע! לקרוא אינני יודע! ללמוד תורה איני יודע!
אבל מה? יש דבר אחד שיודע אני לעשות! אני יודע לחלל בחליל, אז זה מה שאעשה!
לקח הנער את חלילו והחל לחלל בכל כוחו לכבוד הקב"ה… מרוב מאמץ התעלף הנער ונפל על הרצפה.
עברו דקות מספר שוב התעורר הנער ושוב קרא בקול: ריבונו של עולם! אני אוהב אותך, אני נשבע שאני אוהב אותך. מה אני יכול לעשות עבורך? אתה יודע מה? יודע אני לקפוץ ולהתגלגל! אז זאת אעשה למענך!
ומיד החל הנער לקפוץ ולהתגלגל על הרצפה לכבוד השם, וגם הפעם עשה זאת עד שאפסו כוחותיו והתעלף…
הביטו תלמידי הבעל שם טוב בתעלוליו של הנער, ולא הבינו למה הם מבטלים לימוד תורה ומציצים מבין העצים על מעשיו של נער שוטה. אולם הבעל שם טוב הביט על הנער כשהוא מחייך וכולו רועד, ומאיץ בתלמידיו לשתוק ולהמשיך להביט בנער.
שוב התעורר הנער וזעק בקול גדול: ריבונו של עולם אני אוהב אותך, ורוצה לתת לך מתנה, ומה אעשה וכסף אין לי? או, יש לי פרוטה שחוקה אחת! אותה רוצה אני לתת לך, תוכל לקנות בה מה שתרצה! מיד זרק הנער את הפרוטה כלפי מעלה…
באותו רגע יצאה יד מן השמים ותפסה את הפרוטה. מתנתו של העני התקבלה!!!
או אז הבינו התלמידים שיהודי זה ומעשיו רצויים ואהובים לפני ה’! הנער שהיה פשוט ותמים באהבתו לה’, נתן לה’ את כל אשר לו במסירות נפש וכידוע, רחמנא ליבא בעי – הקדוש ברוך הוא רוצה את הלב! את העבודה הפנימית והאמיתית, את אהבת ה’ ויראתו הכנים והפשוטים.
-
@חגית תודה רבה באמת פינה מאד יפה
-
@האש-שלי
השבוע חל פורים:)
ראיתי משהו יפה גם על הבעל שם טוב וגם קשור לפורים!
פורים הוא זמן מאוד מסוגל! כי היום מאוד גדול וקדוש, וכל מה שאדם מבקש ביום הזה מתקבל. ומי שיודע לנצל זאת כראוי אז מקבל הרבה שפע.
וכמו שמסופר על הבעל שם טוב, שיום אחד קרא לתלמידים שלו, ואמר להם שעומדת להיות גזירה נוראה על עם ישראל. עשו הרבה תפילות ותיקונים, ושום דבר לא עזר. עד שקרא לתלמידיו ואמר להם -יש איזה אחד שנמצא קצת רחוק מהעיר, בעיר פלונית. בבית פלוני. ושם תחפשו את פלוני. ותגידו לו שיבקש מה’ שיבטל את הגזירה . מהר לא שאלו הרבה שאלות, ולקחו עגלה ונסעו לכיוון של אותה עיר. יומיים שלמים לקח להם להגיע לשם. הגיעו למקום. וניסו לחפש את אותו יהודי. אחרי שחיפשו יום שלם, מצאו את הבית, ניסו להיכנס אבל הדלת נעולה. לא הייתה ברירה, שברו את הדלת ונכנסו פנימה. לפתע ראו אותו ,שיכור על הריצפה, מגולגל בין בקבוקי שתיה ריקים. לא הבינו, איך יכול להיות שהבעל שם טוב ישלח אותם למקום הזה? לאיש הזה? חשבו שמדובר בצדיק. ופתאום רואים סתם שיכור. חיכו לראות מה קורה. ניסו להעיר אותו ולא מתעורר. אמר אחד מהם-יש לי רעיון. ניתן לו לשתות משהו חריף והוא יקום. וכך עשו, רצו מהר וקנו לו שתייה חריפה, אמרו לו-כבודו רוצה לשתות? אמר להם-בטח, תביאו את הבקבוק.אמרו –בתנאי שתבקש מבורא עולם שיבטל את הגזירה על עם ישראל. –וכך הוא אמר-“ריבונו של עולם, תרחם על עם ישראל ותבטל את הגזירה”. מיד לקח את השתייה, ושקע בשינה בחזרה. מיד הם עזבו את הבית ונסעו בחזרה לעיירה של הבעל שם טוב. סיפרו לו את מה שראו שם.
שאלו אותו-ילמדנו רבינו. מה היה פה. אמר להם-אני יספר לכם. אותו אחד שראיתם הוא היה עשיר מאוד גדול, ויום אחד, התעורר בו הרהורי עבירה והחליט לעזוב הכל! לפרוק עול ולעזוב לעיר הגדולה. מכר את כל הנכסים שלו. והיה בדרכו לאותה עיר. כל מה שחסך, רצה להינות מהחיים. הוא מגיע לעיר בלילה, ולפתע שומע בכיות וצעקות. הוא נכנס לאותו בית ורואה אישה שצועקת ובוכה. שאל אותה מה קרה.? אמרה לו-נכנסו גנבים אלי הביתה, ולקחו לי את כל מה שנשאר לי. תכשיטים, וכלי כסף. ובעלי נפטר לפני כמה שנים. יש לי 11 ילדים. ולא יודעת איך לפרנס אותם. רק בגדים נשאר לנו. פתאום-התגלגלו רחמיו עליה, הוציא את כל מה שהיה לו בכיס, כל מה שחסך כל חייו. ואמר לה-הנה זה בשבילך והילדים. שיהיה לך לפרנס אותם ולחתן אותם. והמשיך ללכת.
באותו זמן בשמיים, היה רגש גדול. מצד אחד חלק מהמלאכים, אמרו תראו אמנם רצה לעשות עבירה, אבל בסוף נתן לאישה אלמנה. ומצד שני היה קטרוג של המלאכים, שהרי רצה לפרוק עול ולעשות עבירות. בסוף החליטו, לתת לו מתנה. כל מה שיגיד ויבקש יתקיים. אבל אח’‘כ באו המלאכים ואמרו, איך אפשר לתת לכזה אדם דבר כזה? זה מסוכן. לכן מה עשו, אמרו שהוא יהיה מעכשיו שיכור כל חייו. וממילא הוא לא יוכל לתפקד כראוי, ואז זה לא יהיה מסוכן. ולכן אמר להם הבעל שם טוב-אמרתי לכם ללכת אליו. כי כל מה שהוא אומר מתקיים. ואכן הגזירה התבטלה.
לפי הסיפור הזה-אפשר להבין, פורים הוא יום גדול מאוד. יום שמסוגל להרבה דברים. כל הפושט יד נותנים לו. יש הרבה שפע של ברכות והצלחות ביום הזה. אבל מצד שני, אי אפשר לתת לכולם. כל מה שיבקשו יקבלו? זה חסר אחריות. צריך לעשות איזה משהו שיגרום להם להיסח הדעת. לכן מה עשו-אמרו לנו שצריך לשתות יין ולהשתכר וכך אנחנו בהיסח הדעת גמור.
ורק מי שיודע באמת לנצל את הרגעים האלו להתעלות. להתקרבות . זוכה, לשמחה אמיתית!!
וכמו שכתוב- “כי בשמחה תצאון”. אמר ר’ נחמן –שע’‘י השמחה זוכים לצאת מכל הבעיות והצרות.
ביום הזה, להדליק נר לעילוי נשמת מרדכי ואסתר, ולהתפלל ולבקש בקשה שזכותם תעמוד לנו.
וכן יש נוהגים לקרוא בתענית אסתר-7 פעמים מזמור כב’ בתהילים=מזמור איילת השחר. ולבקש בקשה אחרי כל פעם.
ולא סתם אמרו שפורים-יום הכיפורים, כמו פורים. שיש יותר דרגה ביום פורים, יותר מיום כיפור. כי ביום כיפור חוזרים בתשובה, מיראה, ומפחד. אבל בפורים הכל מאהבה ושמחה.לכן צריכים להיזהר לא לבזבז את היום הקדוש הזה לריק, אלא לנצל להתחזקות בתורה ויראת שמיים. ולבקש מבורא עולם שיעזור לנו ויענה את בקשתינו! אמן!!
שכתוב של שיעור ששמעתי
שבוע טוב מלא בשמחה ובאור הגאולה!!
משיח נאו!! -
חסידים מספרים, שהבעל שם טוב התפלל בימים הנוראים בכוונה גדולה. פתאום ראה ברוח הקודש, שיש יהודי אחד בעיר אחרת, שמתפלל בכוונה יותר גדולה ממנו.
נסע הבעל שם טוב לעיר של היהודי, קרא ליהודי ושאל אותו:
“אתה לומד הרבה תורה?”- ענה היהודי: “לא!”
“להתפלל אתה יודע?” שאל הבעל שם טוב. ענה היהודי: “לא!”
המשיך הבעל שם טוב ושאל את היהודי: “ומה עשית בימים הנוראים?”
ענה היהודי: “רבי! אפילו את כל האלף בית אני לא מכיר. אני יודע רק את האותיות מאלף ועד יוד. כשבאתי לבית הכנסת ראיתי את כל האנשים עומדים ומתפללים בכוונה ובקול. ואני, שלא יודע כלום, הצטערתי מאוד ואמרתי: “אלף בית גימל…” עד שהגעתי לאות י’. אחר כך המשכתי: “ה’, בבקשה, חַבֵר אתה מהאותיות שאמרתי מילים ומשפטים של תפילה וקבל אותם באהבה”. כך אמרתי בכל הכוח שוב ושוב”.
השפיעה התפילה של היהודי הפשוט על ה’ יותר מהתפילה של הבעל שם טוב.
הסיפור השבוע לעילוי נשמתו הטהורה של הרב חיים קנייבסקי זצוק"ל
והלוואי שתכף ומייד נראה אותו בבית המקדש בתפארתו!!
שבוע טוב ובשורות טובות -
סיפור קצת ארוך. אבל שווה קריאה!!
סיפור נפלא ונורא (לא לבעלי לב חלש:))
ר’ אורי נתן נטע, אביו של החסיד ר’ שלמה מבייעוו, היה מגאוני בריסק. בבחרותו נקרא בשם העילוי מקריניק (ישוב ליד בריסק) ואחד מעשירי בריסק לקחו לחתן ונתן לו כל הצטרכותו במשך שנים רבות ושקד בתורה לשמה. כשהתאלמן השיאו חותנו את בתו השניה ושוב התאלמן, ואחד מגאוני סלוצק שהכירו השתדך עמו עבור בתו האלמנה והתיישב בסלוצק. לחותנו הראשון לא היו בנים זולת שתי בנותיו שנפטרו, ובאהבתו את חתנו העילוי ר’ אורי נטע נתן לו במתנה שדה וכרם שהיה משכירם, ומזה התפרנס בריווח. כשהעתיק הגאון ר’ אורי נתן נטע מבריסק לסלוצק לא הסכים חותנו הראשון שימכור את שדהו וכרמו וה’ הצליח לו כחוכר אשר רבות בשנים החזיק את השדה והכרם בחכירות טובה.
ר’ אורי נטע התחתן בשלישית עם בת של אחד מעשירי סלוצק אליהו משה, ונולד להם בנם שלמה. שלמה התחנך בבית אביו הגאון והתגלה כעילוי. כשהיה בן ארבע עשרה שנה גלה למקום תורה לוילנא, משם להורודנא ומשם לקראקא, שם נקשר לאחד הגאונים ר’ מנחם אריה שהיה מכת הצדיקים הנסתרים, שלימדו תורת החסידות בתנאי שאיש לא ידע מזה. כבן עשרים ושתים שנה חזר ר’ שלמה לביתו בסלוצק. אביו הגאון התענג על תורתו ושידכו עם אחד מבעלי הישוב הסמוך לסלוצק. כחצי שנה אחרי נישואיו נשתטתה אשתו והיה עגון כשש שנים. אביו רצה למצוא להם היתר להתגרש, ומכיון שלא הצליח, היה בצער גדול.בעת ההיא (שנת ת"ק) בא הבעל שם טוב אל העיר סלוצק. כל גאוני סלוצק והגליל קיבלו את פני קודשו של הבעל שם טוב בחרדת קודש ובכבוד גדול, בתוכם גם אביר הגאונים הישיש ר’ אורי נתן נטע. ר’ אורי נתן נטע התאונן לפני הבעל שם טוב על גורל בנו, שזה כשש שנים הוא בכבלי העיגון. גם אבי האשה שנשתטתה בא לבקש עצה ורפואה עבור בתו אשת ר’ שלמה.
הבעל שם טוב הזמין את המחותנים הגאון ר’ אורי נתן נטע ואת המוכסן ר’ אליהו משה ואת ר’ שלמה, ושאל אותם אם יש להם טינה בלב זה על זה. ר’ אורי נתן נטע דיבר בשבח מחותנו ר’ אליהו משה, שהוא קובע עתים לתורה, מכניס אורחים וביתו פתוח לרווחה לכל יהודי ומחזיק בני תורה ביד רחבה, ומאז התחתן אתו הנה חוץ מזה שמספק לחתנו (הוא בנו) כל הצטרכותו בחיבה ובכבוד גדול, הנה מזמן לזמן החזיק גם בו, ובכל משך השנים שבנו הלך מביתו וקבע מקומו בעיר, מספק לו ר’ אליהו משה את כל המצטרך לו בכבוד.
ר’ אליהו משה הפליג בשבח חתנו, במעלת מידותיו הטובות נוסף על שקידתו בלימוד ובהנהגה של יראת שמים. ועוד סיפר: במשך כל שבתו בישוב היה מקרב את האנשים הפשוטים ולומד אתם בכל יום פרשה חומש עם פירוש רש"י ו"עין יעקב", ובשבת היה אומר לפניהם מדרש ופרקי אבות והיה מחבבם מאד, והכניס בלבם אהבה זה לזה, כי לפני בוא ר’ שלמה היו מריבים ביניהם, ורובא דרובא היה זה רק מצד הקנאה והדמיון של נגיעה בפרנסה, אך משבא חתנו והתחיל ללמוד אתם והסביר להם, שהכל הוא בהשגחה פרטית, ואין אדם נוגע במה ששייך לחברו – לא זו בלבד שפסקו המריבות, אלא עוד הכניס אהבה וכבוד ביניהם, ובהנהגתו הטובה שבכל עת היה שואל בשלומו של כל אחד מבני הישוב ובשלום בני ביתם ומתעניין במצב פרנסתם, התאהב על כל בני הישוב וכולם כאחד מצטערים בצערו ומתפללים לה’, שבתי תשוב לאיתנה ובעלה חתני ר’ שלמה יחזור למעוני וילמד אתם וידריכם כבתחילה.
הבעל שם טוב שמע את דברי המחותנים בהקשבה מיוחדת ואמר: בעזרת ה’, אוכל לרפא את החולנית שתהיה בריאה בדעה צלולה כבתחילה, אך בתנאי שכאשר תתרפא לא ידורו יחד וכעבור כמה ימים אחרי שתהיה בריאה בתכלית, ותוכל על פי דין תורה לקבל גט פיטורין תתגרש ברצון ובלב שמח. המחותנים התפלאו מאד. הגאון ר’ אורי נתן נטע טען כמה טענות מן התורה שאינו רשאי לגרשה, והר’ אליהו משה טען שבתו תצטער מאד על כך, כי כיבדה מאד את בעלה, וגם חתנו יצטער כאשר יוכרח לגרשה ולהיפרד ממנה, ומוכן הוא לתת סכום גדול לצדקה כדי שתתרפא וידורו יחד באהבה ואחווה כאשר בתחילה, וישמחו בפרי בטן בדור ישרים יבורך.
הבעל שם טוב ענה שאם אין הם מסכימים על התנאי שהתנה, אינו יכול לעזור להם.
כעבור כמה ימים באו המחותנים ור’ שלמה אל הבעל שם טוב ואמרו שהם שלושתם מקבלים את התנאי, אבל אינם יכולים לערוב שהאשה תתרצה להתגרש מבעלה. הבעל שם טוב הסכים על כך, ואמר לר’ אליהו משה שיסע לביתו ויספר לבתו החולנית, כי הבעל שם טוב הנודע לבעל מופת בא לסלוצק וקורא לה שתבוא אליו, כי דבר נחוץ לו אליה. המחותנים הביטו בתמיהה זה על זה, לבסוף הרהיב ר’ אליהו משה עוז בנפשו ואמר, כי זה כשש שנים שלא הוציאה אף הגה מפיה, ובחרה לה מקום בין התנור והכותל, ובקושי רב מאכילים אותה וכן בשאר צורכי בני אדם, כי אין לה דעת כלל. הבעל שם טוב לא ענה מאומה.
בלב כואב הלך ר’ אליהו משה באומרו, שאילו ראה הבעל שם טוב מצב בתו, לא היה אומר לספר לה ולדבר אליה, גם מחותנו הסכים אתו. ונאנח ר’ אליהו משה מקירות לבו על צרת בתו וצרת מחותנו, שאין לו אלא בתו זו.
אמנם ר’ שלמה, להיותו תלמיד הצדיק הנסתר ר’ מנחם אריה, ומכבר למד תורת החסידות והיה מקושר ברעיונו לבעל שם טוב, ועתה שזכה לראות את הבעל שם טוב ולשמוע את תורתו, התקשר אליו בכל לבו ומאודו, אמר לחותנו, כי לדעתו צריך לקיים כפי ציווי הבעל שם טוב, כי הלא בעל מופת מפורסם הוא. גם הר’ אורי נתן נטע אמר, כי מאחר שהסכימו על התנאי הכבד לפניהם, בודאי יש לקיים את האמירה.
ר’ אליהו משה חזר לביתו ומצא את בתו יושבת במקומה הרגיל אחורי התנור. וסיפר לאשתו שהבעל שם טוב אמר שבעזרת ה’ יוכל לרפא את בתם החולנית, והרבה לספר את הנפלאות שמספרים מהבעל שם טוב. ומה מאד נבהלו כאשר לשמע הסיפורים האלה יצאה לפתע בתם מאחורי התנור וניגשה אליהם ושאלה, מיהו העושה פלא. והתפלאו לשמוע את קולה שלא שמעו זה שש שנים. וראו כי נשתנו פניה ואור פניה שב כבתחילה. מששמעה החולנית שהאיש שמדברים עליו הוא צדיק מפורסם, אמרה שלכן היא רוצה להתרחץ תחילה ולהיטהר.
אביה ואמה נבהלו לראות את השינוי הגמור בבתם שנהפכה מאדם בלי דעת ר"ל לאדם בריא, ולא האמינו למראה עיניהם ולמשמע אוזנם. ולהיות שחשבו שסיבת מחלת בתם היא עין רעה של אחד מאנשי הישוב, שהרבה לדבר בשבחה ובזכותה הגדולה שזכתה להשתדך עם תלמיד חכם ובעל מדות טובות ואוהב ישראל המקרב גם את האנשים הפשוטים ללמוד אתם ולהדריכם במידות טובות. וכעבור כמה ימים אחרי שיחה זו חלתה בתם ונשתטתה. על כן בראותם כי רוחה שבה אליה, סגרו את הדלת כדי שלא ייכנס מישהו ויתפרסם דבר הרפואה.
באותו לילה אכלה כדרך כל האדם ושכבה במיטתה לישון, אבל היתה חלושה ביותר. בבוקר דיברה בדעת כאדם בריא, אך חלישות גדולה תקפה אותה. ביום השלישי שוב חלתה לא במחלת שיגעון אלא במחלת הקדחת, ומרוב החום דיברה מה שדיברה פעם בלי דעת ופעם אודות סיפורי הנפלאות מהבעל שם טוב ששמעה מאביה, ובכתה ואמרה שחפצה לראות את הצדיק בעל הנפלאות. כששמע ר’ אליהו משה דברי בתו נזכר שמרוב הבהלה שנבהלו מהשינוי הגדול שבא בהנהגת בתם – שכח למסור לה, שהבעל שם טוב הזמין אותה לבוא אליו. הוא מסר לה את דברי הבעל שם טוב, והיא שמחה מאד, וביום השני נסעה עם הוריה לסלוצק.
כשראה ר’ אליהו משה ואשתו שבתם נהפכה מטירוף הדעת לדעה צלולה בבת אחת, שלחו השכם בבוקר שליח מיוחד להודיע על כך לחתנם ר’ שלמה ולמחותנם הגאון וכתבו להם את הכל בפירוט.
כשבא השליח אל ר’ אורי נתן נטע, השתומם מאד. ר’ שלמה בנו נוסף על גודל שמחתו ברפואת אשתו, שמח על הרושם שעשה מאורע זה על אביו, ביודעו כי אביו היה עד עתה מאלה העומדים מרחוק לשיטת הבעל שם טוב, ועתה הנה בטח יתקרב גם אביו אביר הגאונים לשיטת הבעל שם טוב. ומצא כי שעת הכושר היא לדבר אתו על אודות שיטת הבעל שם טוב:
א. הבנת התורה – התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה. וכשם שעניין השם הוא רק ידיעה ולא השגה מוחלטת, הנה כן התורה, גם ההלכות המבוארות לפנינו, אינו אלא ידיעה ולא השגה מוחלטת, להיות שלפנימיותה של התורה אין סוף.
ב. השגחה פרטית – לא זו בלבד שהיא על כל נברא בפרט ובפרטי פרטיות, אשר הקב"ה מוציא רוח מאוצרותיו לגלגל את הקש והתבן, שבכל זה יש כוונה מיוחדת, הנה לבד זאת הכוונה היא חיות הנברא במעלתו לבד החיות – המקיימת אותו בלבד.
ג. מעלת ישראל – גם איש פשוט שבישראל נעלה בעצם מהות מעלתו כמו גאון הגאונים ממש. כתיב “בנים אתם לה’ אלוקיכם” וכתיב “ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק” – שהיה דמות דיוקנו של הבן כדמות דיוקנו של האב. וזהו “בנים אתם לה’ אלוקיכם” – שדמות דיוקנם של הבנים – ישראל – רחמנים ביישנים גומלי חסדים, כדמות דיוקנו כביכול של אביהם – הקב"ה – רחום וחנון ומרבה לסלוח לשבים, מה הוא ית’ נצחי ותורתו ומצוותיו נצחיות כן עמו ונחלתו נצחיים, והקטן שבישראל מעטיר עטרת תפארת לגדול ה’ ומהולל מאד.
אהבת ישראל – מדת אהבת ישראל לפי שיטת הבעל שם טוב ותורתו הוא לא רק מצד מדת הטוב והחסד, אשר כל אחד מישראל צריך לעבוד עם עצמו לגרש את המדות הרעות של גאוה, שקר, קנאה ושנאה והדומה ולהקנות בתוכו המדות הטובות של יראת שמים, אהבת התורה, חיבת המצוות, ענוה, אמת ואהבת הבריות והדומה, אשר כל זה נכלל בשלוש המעלות הכוללות שמנו רז"ל: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים.
ר’ שלמה סיפר לאביו את פירוש הבעל שם טוב למאמר רז"ל: שלושה סימנים יש באומה זו רחמנים ביישנים וגומלי חסדים. רחמנים – שבני ישראל מרחמים על הנשמה שירדה מרום מעלתה בעומדה לפני ה’ בגן ה’ וירדה בסתר המדרגות להתלבש בגוף אשר מעפר יסודו וסופו לעפר. ביישנים – שהם מתביישים מנר אלוקים אשר על ראשם ומיטיבים מעשיהם בקיום המצוות. גומלי חסדים – דנשמת אדם העליון אשר על דמות הכסא תלמדם להעלות את גופם וכל צרכיו, נוסף על חלקם בעולם, כפי גזירת ההשגחה העליונה במקום וזמן, לזככם ולהאירם באור תורה ועבודה.
והנה כל זה הוא קניין המידות הטובות מצד עצמן, ואילו עניין אהבת ישראל הוא עניין נפלא מזה באין ערוך.
וסיפר ר’ שלמה מאמר הבעל שם טוב באחת משיחותיו הקדושות: הנני מעיד עלי שמים וארץ, אשר במשפט הקשה שהיה על איש אחד בבית דין של מעלה והוא איש פשוט שלא ידע רק להתפלל ולומר תהילים, והיה מופלא באהבת ישראל בכל כוחות נפשו: במחשבה – שחשב תמיד באהבת ישראל, בדיבור – שהיה מדבר באהבת ישראל, ובמעשה – שהיה מהנה לכל אחד מישראל כפי כוחו, הצטער בצערו של כל אחד מישראל בין איש בין אשה ושמח בשמחתו. ופסקו בבית דין של מעלה חלקו בגן עדן בין הצדיקים הגאונים שאמרו רז"ל שהם אוהבי ישראל.
האנחה שיהודי נאנח על צערו ח"ו של יהודי שני, שוברת כל מחיצות הברזל של המקטרגים, והשמחה והברכה שיהודי שמח בשמחתו של יהודי שני ומברכו – מקובלת אצל ה’ ית’ כתפילתו של ר’ ישמעאל כהן גדול בקודש הקודשים.
כששמע הגאון הישיש ר’ אורי נתן מבנו על אודות הבעל שם טוב ושיטתו ולהיותו תמים באמת, התבונן בזה כל היום וכל הלילה, ובבוקר הלך אל הבעל שם טוב וסיפר לו מה ששמע מבנו על אודות שיטתו. וביקש להתקשר אליו. וגם הודיע לו שמחותנו בישר לו ששבה דעתה של בתו החולנית. אולם הבעל שם טוב הודיעו ששוב חלתה כלתו וכשאביה ר’ אליהו משה יקיים את דבר השליחות, היא תתרפא ותבוא.
כשבאה החולנית עם הוריה ואתם בעלה והוריו אל הבעל שם טוב, אמר להם הבעל שם טוב, כי יקבלו עליהם להתגרש. החולנית סיפרה לבעל שם טוב ממעלות הנהגת בעלה ומהכבוד והאהבה שהיא רוחשת לו, ואם הצדיק גוזר עליה להתגרש, בודאי הוא יודע שאיננה ראויה להיות אשתו של צדיק כמו בעלה והיא מוכרחה לקיים את גזירתו, ובכתה בכי רב. גם הבעל סיפר בשבח אשתו בכל המעלות הטובות שמנו חז"ל באשה טובה ומעשים נאים וכאשר הצדיק גוזר שיתגרשו בטח יקיים ובכה מאד.
אמר להם הבעל שם טוב כי הוא נותן להם זמן שלושה ימים וביום הרביעי יבואו אליו ויצווה לסדר את גט הפיטורין כדין.
האשה ובעלה וההורים היו שרויים בצער גדול, ושלושה ימים אלה ישבו בתענית והרבו להתפלל ולומר תהילים. ביום הרביעי הלכו כולם אל הבעל שם טוב כאבלים ר"ל, שבורי לב ונמוכי רוח והאשה ובעלה בוכים בדמעות שליש.
כשנכנסו אל הבעל שם טוב כבר היו שם הרב הסופר והעדים. הבעל שם טוב שאל אותם אם הם רוצים להתגרש ברצון, ושניהם ענו כי באשר מאמינים הם לצדיק שזה טובת שניהם, ומאמינים באמונה שלימה בגזירת הצדיק ובברכתו אשר יברך אותם, ולהיותם אוהבים זה את זה, הנה הם רוצים להתגרש זה מזה ברצון – כל אחד לטובת חברו.
הבעל שם טוב הלך לחדר השני והתעכב משך זמן. וכשחזר אמר להם: לפני כשש שנים היה עליהם, ל"ע, קטרוג גדול, ויצא הפסק מלמעלה, שהאשה תיענש במחלת טירוף הדעת והאיש ייענש בעונש העיגון. כשקיבלו עליהם להתגרש מצד אמונת צדיקים במסירות נפש, הנה בזכות אמונת צדיקים באמונה פשוטה זכו בדין בבית דין שברקיע, ונעקר הקטרוג, והבעל שם טוב בירך אותם בבנים ובבנות ובאריכות ימים.
ר’ שלמה נשאר לדור כשלוש שנים בסלוצק. לאחר מכן העתיק מושבו למינסק והיה שם לאחד מעמודי החסידים והעמיד תלמידים רבים. אחר כך, על פי הוראת הבעל שם טוב, העתיק מושבו לעיר באייעוו, והשי"ת בירך אותם בבנים ובבנות והשיאו את בניהם לבנות חסידים ואת בנותיהם השיאו לבני חסידים ותלמידי חכמים. כשחזר רבינו הזקן ממוהליב- פודולסק (בנוסעו ללוות את ר’ מנחם מענדל מהורודוק) לליאזנא, התיישב הגאון ר’ שלמה בליאזנא. ובשנת תקנ"ו נסע עם אשתו לארצנו הקדושה ת"ו וחי שם כחמש עשרה שנה.
צריך את צדיק הדור שיוציא אותנו מן הטירוף הזה. אנחנו רק צריכים לרצות לקיים את הוראות צדיק הדור, ואז נצא מהגלות ומהטירוף בו אנו נמצאים לגאולה האמיתית והשלימה. תיכף ומיד ממש!!
(הסיפור סופר ע"י הרבי הריי"צ ונכתב בספר השיחות חלק ג’)
שבוע טוב וגאולתי:)
-
סיפור קצר וחמוד ששמעתי:
פעם נכנס צבי הקטן, בנו של הבעל שם טוב, לאביו בבכי וסיפר שאחד ילדים בחצר הכה אותו.
יצא הבעל שם טוב הק’ לחצר וקרא לעבר הילד: “פונקאי, למה לך להכות את בני”?
לימם התברר שאותו ילדון לא הצליח להתפרנס בשום דרך אלא רק בתור “פונדקאי”
מילה של רבי לא חוזרת ריקם!
שבוע טוב
משיח נאו!
נ.ב
היום יום הבהיר ב’ ניסן יום ההסתלקות של הרבי הרש"ב זי"ע ועל כל ישראל! -
"שמעתי מאיש אחד ששמע מפי הסופר רבי צבי זכרונו לברכה, שהבעל שם טוב סגר שידוך עם המפורסם רבי זאב קיצעס ביתום ויתומה שגידלו בביתם. היתומה גדלה בבית הבעל שם טוב והיתום גדל בבית רבי זאב קיצעס, ופסק הבעל שם טוב שני מאות זהובים לשם כך.
ובהגיע זמן החתונה, וקודם הבעדעקענס, אמר מורנו רבי זאב זכרונו לברכה להבעל שם טוב זכרונו לברכה, שלא ילך עם החתן לבעדעקענס עד שיתן שתי מאות הזהובים שפסק. והיה בעיני הבעל שם טוב כמצחק ואמר: אינך מאמין לי הסך הלז?! והשיב לו: תאמין לי שלא אשנה מדיבורי, כי אני צריך להחזיק החתן אצלי ללמוד עימו, ואם אין קמח אין תורה. תוך כדי בא לבית הבעל שם טוב רבי ליב קרמינר, והושיבו הבעל שם טוב בכבוד, וציווה ליתן לו צלוחית יין לשתות, וברך עליו, וענה הבעל שם טוב אמן.
ואחר כך התחיל רבי ליב הנ"ל וסיפר לבעל שם טוב על סיבת ביאתו, שהקומיסר על העיר שלח אחריו והראה לו איגרת מאדון אחד רחוק מקהילת קודש מז’בוז’ שמונה פרסאות, שכתב אליו שהבעל שם טוב חייב לו אלף זהובים מפדיון שבויים, וכפי השטר חוב שתחת ידו שיסלק לו תכף ומיד דווקא. ואמר הקומיסר כשלא יסלק לו תכף יוביל אותו בשלשלאות של ברזל לאדון הנ"ל, ושלחו להודיע לו שיסלק לו תכף ומיד. וכששמע דברים האלו מפיו, קרא הבעל שם טוב תכף לעבדו בקול גדול לאסור מרכבתו. ואמר לרבי ליב: תכף ומיד תיסע לאדון הנ"ל ותסלק לאדון הסך הנ"ל, ותזדרז לבוא אל הבעדעקנס, ולא הניחו לילך לביתו. והיה נפלא בעיניו, אך לא השיבו דבר, ונסע תכף לאדון הנ"ל.
באמצע הדרך עצר בבית מרזח אחד ששם היה לו מודע ומכיר, והתראה פניו עימו, וסיפר לו עסק נסיעתו, אך היה נחפז מאוד לדרכו. והיה פלא לבעל הבית מרזח. ונסע ובא לאדון בצהרים בעת קביעות הסעודה שלהם, והמתין עד גמר הסעודה ובא לבית האדון. ושאל האדון תכף אם הביא לו מעות מן הבעל שם טוב, והשיב לו: הן! הושיבו בכבוד ונתן לו מי דבש לשתות. והיה תמה בלבו באיזה אופן יהיה הסילוק, ואמר בלבו: אולי כוונת הבעל שם טוב שייטב בעיני האדון סוס טוב מסוסיו ויקבל בסך הנ"ל. ובתוך כך הכניס ה’ עצה בלבו לומר לאדון: אני צריך לדבר עמך דבר סתר. והלך עימו לחדר אחד, ואמר לאדון בזה הלשון: ידעתי שאתה איש צדיק ונאמן מאוד, ולא תחפוץ אפילו שווה פרוטה ממון אחרים, וכעת אני רוצה לסלק לך סך הנ"ל, אבל אולי על פי החשבון אינו מגיע מהשבויים סך כזה ותיכשל חס ושלום בגזל.
והשיב לו האדון בתשואות חן גדול: אהבה גדולה אהבתיך על זה שאתה מציל אותי מגזל ומעונש עולם הבא. וחיפש תכף השטר חוב של היהודים ששוחררו וחישב חשבונות, ונטל השטר חוב של הבעל שם טוב וזרק אותו באש.
ואמר לרבי ליב כי אדרבא מגיע לבעל שם טוב שתי מאות זהובים. ונתן לו אחד עשר אדומים. ואמר לו רבי ליב: מגיע עוד שני זהובים. והוסיף לדבר עימו באהבה וחיבה על שאינו נושא פנים אליו, ותיקר נפשו בעיניו שהצילו מן הגזל, ונתן לו שני זהובים, ונסע רבי ליב לדרכו.
ובבואו לבית מרזח הנ"ל קפץ מן העגלה לספר נפלאות האלה. והבעל שם טוב גוער בביתו ואומר: שוטה הלז משתהה בדרך ומספר המעשה.
ואחר זה בא רבי ליב הנ"ל לבעל שם טוב ורצה לספר המאורע, והשיב: “ידעתי, מהר תן לי המעות, כי מאוחר היום לעשות בעדעקענס.” ורגז עליו למה התעכב בדרך בחזרתו. ואחר כך אמר: כעת זמן החתונה!!
(את הסיפור לקחתי משבחי הבעל שם טוב בתרגום של מילים. את המילה “בעדעקענס” לא הצלחתי לתרגם אבל אפשר להבין לפי ההקשר:):))
נ.ב
עכשיו יום הפטירה של מרים הנביאה סגולה גדולה לשתות מים ולכוון שזה מי באר מרים.
שבוע טוב וגאולתי!!!
משיח נאו! -
את הסיפור הבא נהוג לספר בשביעי של פסח בסעודת משיח:
(הגרסה הזו היא אחת מהרבה גירסאות שישנן בתפוצות ישראל)הבעל שם טוב הקדוש נהג שלא ללכת לישון עד שאין אצלו שום פרוטה בביתו. וגם בנסיעתו לארץ נהג כך שדאג כל יום לכסות את כסף הוצאותיו לאותו יום, וכך נסע מכפר לכפר ומעיר לעיר, כי לא דאג אלא לכסות את הוצאות הנסיעה לכפר ועיר הסמוך לו, ושם בטחונו בה’ שיעזרו לכל הצטרכותו ממקום למקום, ונסעו עמו בתו אדל ושמשו רבי הירש סופר, וכך נסעו מעיר לעיר ומכפר לכפר עד שהגיעו בערב חג הפסח לעיר איסטנבול שבטורקיה.
***בברלין דר יהודי עשיר גדול, שלא היו לו ילדים שנים רבות ר"ל, ושמע על הבעש”ט הק’ ומופתיו הגיעו לאזניו. יעצוהו אוהביו והפצירו בו שייסע אל הבעש”ט הק’ ויבקש מימנו ברכה שיזכה לבנים, וכך עשה, הכין לו עגלה עם סוסים טובים עם הרבה מעות כדרך הגבירים, ונסע עם זוגתו למעזיבוז, ותיכף בבואו ברר היכן שוכן הבעל שם טוב, ואמרו לו בני הבית שהנה עתה נסע מכאן לארץ ישראל, וברר דרך נסיעתו ורדף אחריו ובכל מקום שהגיע אמרו לו כזאת, שהנה עתה נסע מכאן עד שהגיע גם הוא לאיסטאנבול בערב חג הפסח. והנה הוא מחמת עשירותו המופלגת שכר לו חדר נאה בקומה העליונה שבמלון ודאג לכלצרכי החג ביד רחבה, כדי שיוכל לערוך את הסדר כדבעי, ואחר שדאג לעצמו לכל מחסוריו, הלך לחפש אחר הבעל שם טוב, – – והרהר בדעתו שבעיר גדולה כאיסטאנבול בוודאי יהיה לו קשה למוצאו, והחליט בדעתו והלך לחוף הים במקום שכל הנוסעים מגיעים, כדי שיברר אצלם שמא ראו הם את הבעש”ט הק’ או שמא יודעים הם היכן הוא מתאכסן.
והנה הבעש”ט הק’ כשהגיע לאיסטנבול, הלך גם הוא לבית מלון זה, רק מחמת עניותו הגדולה שכר לעצמו חדר קטן במרתף המלון, ושאלה אותו בתו אדל כל הזמן מה יהיה לנו לסדר הפסח והיכן נאכל וכו’, לא ענה לה אביה הבעש”ט הק’ כלום, רק הפטיר כל העת ואמר לה ה’ יעזור! ה’ יעזור! והלך לבית הכנסת ושהה שם, והיא מרוב בטחונה בדברי אביה שוב לא דאגה כלל ויצאה לכבס את הבגדים הנצרכים כבוס לכבוד החג בחוף הים.
נגש גם אליה הגביר לשאלה אם ראתה את הבעש”ט הק’ מגיע לחוף הים, ענתה לו, “כן הבעש”ט הק’ הגיע והוא אבי ומתאכסן בבית מלון פלוני בקומה התחתונה”, שמח הגביר לשמע זה ואמר לה שיחזרו לעיר כי יתאכסנו אצלו בחג כי כבר הכין מכל טוב לעריכת הסדר גם עבורם. כשחזרה אדל, ספרה לאביה בשמחה רבה מהנס שהקרה להם ה’, שהזמין להם מקום נאה לעריכת הסדר, לא ראתה שום שנוי בפני אביה.
אחר תפלת ערבית נכנס הבעש”ט הק’ הישר לחדר הגביר ולא דבר שום דבורים כלל רק ערך את הסדר כדרכו, אחר שערך חצי הסדר פנה אל העשיר וזוגתו ואמר להם: “יודע אני עבור מה באתם הנה וכבר נושעתם”. תיכף אחר שאמר מלים אלו עלה בעלית נשמה בהתדבקות נפלאה וראו בו התאמצות נוראה ולא ידעו על מה ולמה זה, וכך בתוך השהיות שמעו איך שהפטיר ואמר: “אם כן אעבוד את ה’ יתברך בלי עולם הבא”, ואחר כך ראו שמחה ואור גדול על פניו ונתעורר מדביקותו, וספר שבעה שברכם שיזכו בבנים התעורר עליו קטרוג גדול בשמים היות שזוג זה עקרים הם מבטן ומלידה ולא היה באפשרותם כלל ללדת ועתה מחמת ברכת הבעש”ט הק’ שברכם צריכים לשנות עבורם את הטבע לגמרי, ומשום קטרוג זה גזרו למעלה שיאבד הבעש”ט הק’ את שכר עולם הבא לגמרי, כששמע זאת הבעש”ט הק’ נענה ואמר בשמחה “אם כן אעבוד את ה’ מעתה ללא שכר עולם הבא”, וכך אוכל לעבדו ללא שום פניה כלל וכלל, כשראו בשמים מסירותו שמוסר נפשו עבור עבודתו יתברך – במסירות נפש כזה, פסקו ואמרו שיזכה שוב לעולם הבא, וגם זוג עקרים אלו יזכו לבנים, ומזה בא לו שמחה ואור גדול בפניו. – – הבעש”ט הק’ זכרונו לברכה ערך את הסדר בהתלהבות נוראה וללא שום דבורים יתירים, וכשהגיע לתיבות “לעושה נפלאות – גדולות לבדו” חזר הרבה על התיבות “לבדו” “לבדו” בהתעוררות גדול מאד.
והנה אז באיסטנבול גזר המלך בהתייעצות שריו גזירת מיתה על היהודים באופן אכזרי ביותר, כי גזרו להרוג את כל היהודים ביום אחד ביום א’ של פסח, והשביעו השרים אחד את השני שלא יגלו את הגזירה לאף אדם, וכדי שלא ישתדלו היהודים לבטל גזירה זו. בין אלו השרים היה שר אחד אוהב ישראל והלך ובא בבהלה בליל הפסח אל פרנס היהודים וגלה לו בסוד גדול מגזירה זו והפטיר ואמר לו: “חיי נתונים בסכנה אם יתגלה למלך שיודעים אתם מגזירה זו, ועל כן אין לי שום עצה לתת לך אולם באתי רק להודיעך שתדע מגזירה זו. ודע את אשר לפניך לטכס עצה לזה”. קרא הפרנס לרבני העיר להתייעץ ביניהם מה לעשות, והחליטו היות שאם המלך אהבת ישראל היא על כן ילכו אליה ויטכסו עצה עמה בחכמה מה לעשות.
תיכף אחר עריכת הסדר הלכו הפרנס ורבני העיר לבית אם המלך, בהלכם עברו ליד בית מלונו של הבעש”ט הק’ ושמעו איך שחוזר הרבה על התיבות הנ”ל “לעושה נפלאות גדולות לבדו” לבדו, נענו ואמרו הם זה לזה: “אלו ידע יהודי זה מהגזרה – הנוראה המרחפת על בני העיר היהודים לא היה מתלהב כל כך”.
כשהגיעו לבית אם המלך ובקשו להיכנס אצלה בשעה מאוחרת כזו נחרדה אם המלך מאד, כי הבינה שדבר נחוץ הוא וקבלה אותם בסבר פנים יפות, וספרו לה מהגזירה שגזר בנה על תושבי העיר היהודים, והזהירוה שתטכס בחכמה גדולה עצה לבטלה שלא יודע לבנה שהיו הם אצלה. ובחסד ה’ עלה לה ברעיונה עצה, והלכה תיכף באמצע הלילה והעירה את בנה המלך משנתו בחרדה גדולה, וספרה לו שבעלה המלך המנוח שהוא אבי המלך בא אליה בחלום הלילה במורא גדול ואמר לה, שאין לו בעולם האמת מנוח ומרגוע מחמת שעד למחרת בבקר לא ישאר לו שום שארית מבניו ונכדיו ויאבדו הם לעד ולנצח, ושאלה אם המלך את בנה איזה דבר נוראי נעשה במלכות שעל ידה בא למשפחתנו גזירת כליון נורא כזה? והתחיל למנות לה אי אלו עולות – שאולי מחמת זה נגזרה עליהם גזרה זו, ואמרה לו כל הזמן לא לא, אין מתקבל על הדעת שמחמת עולה זו יגזר על משפחתנו גזירה נוראה כזו, עד שהודה לה הוא בעצמו מהגזירה שהחליטו לגזור גזירת גרוש על היהודים למחרת היום, ותיכף שאמר זאת המלך פנתה אליו בצעקה בודאי בודאי עבור זה נגזר על משפחתנו גזירה זו, ואמרה לו בכעס, וכי אם עם היהודים הנך מתחיל? וכי לא ידעת שכל מי שהתחיל להציק להם לא יצא בשלום מזה!! לך וקרע מהר את כתב גזירה זו ללא שהיות, ושלא יודע כלל וכלל שהיתה קימת גזירה כזו, ומחמת פחד לקח המלך תיכף את כתב הגזירה וקרעה בפניה, וחזרה לביתה ובשרה להפרנס ורבני העיר שהמתינו לה בביתה שכבר נתבטלה הגזירה, ויכולים הם לחזור לביתם ולהודיע ליהודים שיודו לה’ על חסדיו הטובים שגמל עמהם לבדו לא ידיעתם.
בחזרם לאחר כמה שעות, עברו שוב דרך בית מלונו של הבעש”ט הק’ ושמעו אותו איך שאוחז עדין בקטע זה של ההגדה וחוזר על התיבות “לעושה נפלאות גדולות לבדו” לבדו, אולם עתה הבחינו שאומר זאת בשמחה ובהרחבת הלב יותר ממה ששמעו – אותו כשהלכו לבית אם המלך. למחרת ספרו הרבנים בבית הכנסת לכל המתפללים מהנס הנורא שהיה בליל זה, וכבדרך אגב ספרו מהיהודי המשונה הזה שחזר הרבה על התיבות לעושה נפלאות לבדו, נענה להם הבעש”ט הק’ בעצמו, כי לא הכירוהו – ואמר להם, אלמלא יהודי זה לא קרה לכם נס מופלא זה.
רצו בני הזוג לתת להבעש”ט הק’ סכום כסף רב עבור ברכתו שברכם, ולא הסכים רק שיתנו לו ולאדל בתו ולרבי הירש שכר הספינה הנוסעת לארץ ישראל, ונתנו לו, ותיכף שכרו מקומות באניה הנוסעת לארץ ישראל.
והנה הבעש”ט הק’ לא השתהה כלל בעיר, ותיכף ביום א’ של חול המועד המשיך בנסיעתו ועלה לספינה הנוסעת לכיוון ארץ- ישראל. בדרך השתוללה על הים רוח סערה עד שהיו כל נוסעי הספינה בסכנה גדולה מאד, עד שהתחילו הנוסעים להשליך מהספינה כל חפציהם כדי שלא תטבע הספינה מרוב המשא מחמת המים הרבים שנכנסו בה, נענה הבעש”ט הק’ ואמר שיודע הוא על מה רועש עליהם הים כל כך, והוא מחמת שיש גזירת כליה מלמעלה או על כתביו שאין חפצים מלמעלה שיתגלו בעולם, או על בתו, נענתה בתו ואמרה שהיא מוכנה למסור נפשה עבור הצלתם, ולקחוה והורידוה כבר סמוך לים, ורמזה להם שיעלוה שוב, ואז אמרה וצותה לאביה שטוב יותר שיזרוק את כתביו לים, כי יצא ממנה נכד כזה שיכתוב ספרים יפים יותר מאביה הבעל שם טוב, וכך עשו, ונח הים מזעפו, ואז ראו שקרובים הם לאי אחד מאיי הים, והקריב רב החובל את הספינה לאי – – וירדו עליה כל הנוסעים לפוש מנסיעתם הקשה.
פסח כשר ושמח
משיח נאו! -
מסופר שפעם אחת ביקש הבעל שם טוב הקדוש להביא לפניו יין כשר ומושגח, מהודר בכל ההידורים, ממדינת ‘בסרביא’. כמו בכל מהלכיו של הבעל שם טוב הקדוש, גם בשליחות זו היה לו טעם כמוס. השליחות הוטלה על תלמידו רבי דוד ממיקליוב זצ"ל.
נטל רבי דוד על עצמו את התפקיד בדחילו ורחימו ונסע לעירי טלנשטי שב’בסרביה’ לקיים מצוות רבו. חודשיים התעכב ר’ דוד בטלנשטי. אימת רבו היה עליו ובעצמו השגיח על כל פרט ופרט בייצור היין ובשמירתו, כדי שראוי יהיה לעלות על שולחנו של הבעש"ט הקדוש. בעצמו נוכח בקניית הענבים, בעצמו ליווה את הובלת הענבים לגת, ובעצמו נוכח בעת דריכת הענבים, שימורם בכלים, וכל שאר עבודה הכרוכה בהם. על כל אלה השגיח בעינים פקוחות בלי היסח הדעת כלל, כאשר את העבודה עצמה מבצעים יהודים כשרים ויראים. כאשר הסתיימה תסיסת היין, והנוזל הצלול והכשר הועבר לחבית, ליווה ר’ דוד את העשיה, כדי לשמור על היין היקר שיהיה כשר למהדרין.
מפני האחריות הגדולה שנטל על עצמו, ומפני מורא רבו כמורא שמים, חש ר’ דוד בשבועות אלו כמי שהטיל עליו המלך משימה גדולה וחשובה, ועליו
לבצעה על הצד היותר טוב.כאשר הגיע היום להעביר את חבית היין למז’יבוז’ היה ר’ דוד אחוז התרגשות גדולה וכפולה, הן על חסד ה’ שכבר הגיע מעשה היין לסיומו, והן מגודל הזהירות והאחריות להעברת היין בשלום ליעדו. הימים ימי חורף. שלגים וגשמים משבשים את הדרך; רוחות סערה ופגעי מזג האויר מקשים את הנסיעה עד כדי סכנה, והדרכים היו בוצניות ומסובכות. ר’ דוד עמל והתייגע קשות בשמירת היין גם בדרכים קשות שכאלו.
סוף סוף הגיעה העגלה עם חבית היין הכשר למז’יבוז’. רבי דוד חש עצמו מאושר על שזכה לקיים מצוות רבו, ולאחר שבועות ארוכים של קושי לאין ערוך, זכה להגיע ליעדו בשלום.
העגלה ריקדה בדרכי העיירה. ר’ דוד הביט אל השמים הפרושים ממעל, והודה להקב"ה על שחֵפץ-רבו הצליח בידו.
ר’ דוד החל לדמיין בשמחה ובחדווה כיצד הבשע"ט הקדוש, רבן ומאורן של ישראל, יביט בו בחדווה ובתודה על מילוי המשימה על הצד הטוב ביותר…
עד שלפתע אירעה תקלה בדרך… מול העגלה התקרב חייל ענק רכוב על סוס. הוא חסם את הדרך ולא אפשר לעבור. “עצור ופתח את החבית לבדיקה.
מושל הכפר אינו מתיר להכניס לעיירה שיכר ממחוזות אחרים. פתח את החבית לבדיקה!”, ציווה החייל גדול המימדים.
ר’ דוד נתקף בפחד ובהלה ואמר: “אל תגיע בחבית שלי, אין בה שיכר כי אם יין טהור למורי ורבי. אין לך מה לחשוש, אין ברשותי שיכר ולא אבטל את תקנת המושל”.
החייל הגדול לא הקשיב לדבריו של ר’ דוד וביקש לבדוק בעצמו את תכולת החבית.
הוא קפץ מהסוס, פתח את מחסה החבית של ר’ דוד, הביט לעבר היין הצלול וטבל את אצבעו לבדיקת טעמה של התכולה.
“נכון”, אישר החייל, “אכן זהו יין טהור ולא שיכר. משוחרר אתה לדרכך”.
ר’ דוד ההמום נכנס לצער גדול, החייל הנוכרי נגע ביין ופסל את כשרותו, והרי הוא יין נסך.כמה חודשים שטרח בהכנת כל פרט ביין, בתסיסתו, בהעברתו, בשמירתו והנה כמה מטרים מבית הבעש"ט נפסל היין. כשראה את פניו של רבו הוא פרץ בבכי סוער וילל בקול: “כבוד הצדיק הקדוש, רבי ועטרת ראשי, כל כך טרחתי, חודשים שעמלתי, יגעתי והקפדתי בכל שלב ושלב העשייה במסירות נפש של ממש, עד אשר נפסל היין ברגע האחרון, כמה רגעים טרם הגיעו אל הקודש. מדוע ככה קרה לי? על מה ולמה נענשתי?”, הוא מירר בבכי וצער רב.
הבעל שם טוב הקדוש הרגיע את תלמידו הקדוש ואמר לו: “דע לך, תלמידי היקר, יגעת בכל נפשך, טרחת מעבר לכוחותיך, אך את העיקר שכחת, והוא, להתפלל להשי"ת על הצלחת מעשיך, על שמירתו שתלווה אותך מראשית הדרך ועד סופה!”.
יהי רצון שתמיד נזכור להתפלל אליו:)
שבוע טוב וגאולתי!
משיח נאו!! -
פוסט זה נמחק!
