פרק שני
ידיד הביט במכשיר הפלאפון שהיה בידו ומחה את הזיעה ממצחו, כבר בפעם העשירית שהוא מתקשר ושום תגובה לא נשמעת מיריב. 'מה קרה לו?' הוא התיישב על הכסא בכבדות 'האם יריב שמע את הבשורה או לא?'
צלצול חד קטע את חוט המחשבות שלו. הוא קפץ מהכסא ולחץ במהירות על הכפתור הירוק "הלו" הוא שאל בקול מהיר ולחוץ. מטר של קללות עסיסיות נשמע בתגובה. הוא קפץ בבהלה צעד אחורה מהמכשיר שהמשיך לפלוט לחדר גידופים וצעקות עד שנשמע צליל הניתוק. עוד שתי דקות שלמות הוא עמד המום מביט בפלאפון שמאותת לו על סוללה חלשה לאחר מכן שיחה נכנסת נוספת רצדה מול עיניו, על הצג, הוא ענה וכבר התכונן להגן על אוזניו מהתקפת העצבים אך להפתעתו יריב ענה בקול מובס ושקט ''ידיד''?
"ככןן...." ידיד תמה על התנהגות אחיו ה'שותף' אך רק השקט נשמע ופילח לאוזנו של ידיד. "שמעת?!" פלט יריב אחרי מספר שניות של שקט
ידיד לא היה צריך הסברים מיותרים, היה לו ברור למה הוא התכוון. "כן", הוא ענה בקול שקט מתמיד.
"אני לא מבין מה קרה פתאום!!!"קולו של יריב עלה לפתע בכמה אוקטבות. "איך הם הצליחו? למה נכשלנו?!" ידיד לא נבהל, הוא התרגל למצבי רוח הקיצוניים של אחיו התאום, "אולי בגלל שלא הקשבת לאזהרה שלי על המשטרה שמאחורייך" אמר ידיד בקול שמנסה להיות מבודח אבל הבדיחה לא הצחיקה כלל את יריב.
"ידיד" לפתע יריב נשמע החלטי. "אני בא אלייך!" עוד לפני שהספיק ידיד לשמוע את סוף המשפט דפיקות נשמעו על הדלת הוא פתח אותה ולתדהמתו יריב עמד שם. הוא הביט בו המום. הפלאפון עוד היה תקוע בתוך אוזנו. יריב נכנס וצנח על כסא מזדמן.
"אני פשוט לא מאמין שזה קרה לנו" שב ואמר בקול רפה. ידיד הגיש לו מים בידידות והניח יד מנחמת על כתפו, "אל תשכח שהמשימה הזאת גם שלך", אמר יריב ולפתע קם בתנועה חדה שגרמה לכוס המים להשפך ולהרטיב את ידיד, "אני מצטער", אמר יריב שהביט בנזק שגרם.
"הכל בסדר…" ידיד, אלוף בשיקוף ובאמפתיה נראה בדיוק כמו איך שיריב ציפה לראות אותו.
תמיד הם היו הפכים בנושא הזה. תמיד ידיד היה המאוזן, זה שקיבל את כל הכישורים שהוא צריך בצורה הנכונה, תמהיל נכון של הרבה רגש שנשלט על ידי השכל. יריב לעומתו היה הרגשי מביניהם, זאת למרות שמנת המשכל שלו עלתה על זו של ידיד. פעמים רבות הרגש גבר אצלו על השכל והוא בדרך כלל פעל לפי מצפונו. זה מה שהיווה את החיסרון כמו המעלה העיקרית שלו.
אני לא מבין איך האליגטור נתפס" נראה שיריב נרגע מהסערה שתקפה אותו, קולו חזר להיות אנרגטי ומעשי כמו תמיד. "הרי הקדמנו את צה"ל בכמה צעדים!"
"כנראה שלא" ענה ידיד את התשובה שחשב להכי הגיונית. "עובדה שהם תפסו אותו לפנינו"
"לא" יריב היה בטוח בכך. "אנחנו היינו לפניו" הוא שתק שתיקה מלאת משמעות.
"למה אתה מתכוון?" כמו פעמים רבות מידי ידיד התקשה לעקוב אחרי חוט המחשב של אחיו.
"יש רק אפשרות אחת" לאט קולו של יריב. "יש. לנו. חפרפרת. באירגון."
